ושוב ההבנה שהבטן תכאב לי הלילה מהכמיהה לאהבה כמו זו שחשבתי שיש בינינו.
ושוב ההבנה שבחרת בה
אפילו שהיינו יחד בשישי כשנעתרתי לרצון שלך לבלות בשלישיה, רביעיה והעיקר לסיים את הלילה יחד. וזרמתי בכל רגע נתון. גם כשהיין הארור והמקולקל שיכר אותך כך, או שבאמת שתית יותר מהרגיל, כך או אחרת. כמה רציתי להיות לצידך בכל אותם רגעים.
לחבק, להסניף, ללקק, להצחיק,
אבל לא רציתי שהיא תרגיש מיותרת
אז נשמתי עמוק והייתי בוגרת וטובה אליה
ונתתי לה להיות אתך.
ואתה מצידך לא בקשת אפילו לרגע שאהיה גם אני. אז ויתרתי. הבנתי את המצב , והיא לא היתה במתב שונה ממני, היא יכולה היתה באותה המידה לקרוא לי לבוא, להחליט שהיא הולכת כשהלילה לא הוביל לאן שתוכנן.
ידעתי שאתה לא במצב ולכן לא נפגעתי
וכל כך שמחתי על המאמץ שעשיתי כדי שהסינקופה היפה תצטרף, ולא יכולתי שלא להתרגש מהעובדה שהיא איתנו, כי יודעת כמה גם אותה אתה אוהב דווקא בגלל העניין המגדרי והעובדה שהמשיכה שלה לנשים משאירה אותה בלתי מושגת ומאפשרת לך לראות בה חברת נפש כל כך נכונה, מכל הסיבות הטובות , אז כשהיא הזמינה לי דרינק על הבר, נתנה מבט עמוק לעיניים שלי, כמו מי שרואה אותי שקוף ושאלה "איך את כזו מושלמת תגידי לי?? איך את מצליחה להתמוגד עם הסיטואציה הזו בכזו בגרות, חיוך, קבלה והכלה? איך את כזו מופלאה אליה, ולכולם? " והרגשתי איך שהלב שלי מואר פתאום ואת כמה שאני נאמנה ללב שלי וכשאני אוהבת זה עד הסוף, גם במקומות ההם ששורה בהם הקנאה. והיא טבעית כל כך, עד שמוזר לי שאתה לא מצליח לראות את ההגיון שמאחוריה. קנאה שקטה ומאפשרת, כזו שמתועלת למקומות מדליקים עד כמה שאפשר, עד שלפעמים הקצב מתגבר ויש עומס על הלב, ואפילו אז אני נזהרת.. כל כך לא רוצה לקלקל.
אבל כשלמחרת בחרת שלא להצטרף אלי כשהייתי כל כך זקוקה לך, והעדפת להשאר בבית ובין היתר גם לדבר איתה, על מה שהיה, על מה שיהיה על מה שאני לא יודעת. באמת שאין לי דרך אחרת להרגיש שאתה כל כך רואה אותי כמובן מאליו.
וכשהערב בחרת ללכת באופן הכי מפתיע בעולם
כי הרי היית במרכז, כך שיכולת כבר להשאר שם אם רתית לקצר טווח, וזה שהגעת חזרה כל כך שימח אותי, עד כדי כך שלא הסתרתי את זה , חיבקתי חזק ואמרתי כמה שאני שמחה ומופתעת שהגעת, כמה מחכה לסיים את היום עבודה ולחזור אליך.
אבל אתה נעלמת,
יכולת לקרוא לי, לחכות לי , לבקש שאגיע להיות עם שניכם במקום שלקחת.
אבל לא רק שלא הצעת,
הדפת את ההצעה שלי להגיע ובחרת בה.
פעם אמרת שכל זמן שזה לא מפריע לנו ולא על חשבון היחד שלנו, אז מה העניין.. וזה שאצה לא שם לב שזה לגמרי על הזמן שלנו, רק גורם לי להבין שאנחנו רואים שונה כל כך את זמן האיכות שלנו, שגם אליו אתה רוצה לצרף אותה או אחרת, או מישהו אחר.
אם לא הייתי יודעת כמה אני מדהימה
מכל בחינה אפשרית, וכמה מאפשרת ומכילה.
וכל כך טובה אליה ואליך.
ואולי רק עצמי אני שוכחת בדרך
והגיע הזמן שאזכיר לעצמי
כמה אני ראויה 🙏
אז הנה..
טוב שיש מקום שבו אף אחד לא באמת מכיר אותי
מקום שהוא קצת היומן שלי אליך אבל בעיקר אלי, כי אני לא יודעת אם אתה בכלל נכנס לקרוא אותי כאן מדי פעם, זה בטח לא קל כשאת רוב הדברים הטובים אני אומרת לך במילים או כותבת לך במכתבים או בוואטצאפ, ואת כל הרגעים הקשוחים יותר, אלו שאני לא מוצאת מקום נכון עבורם, אני מניחה כאן, בכתיבה אינטואיטיבית מהירה ומשחררת.
אולי מחר אקרא הכל ואבין אותך אחרת , או אותי אחרת, העיקר שאשחרר מעצמי את הכאב הזה שבלב ואצליח לישון הלילה בלי לחשוב עליכם יחד מכאן.
