קונטרול-לה-לה-לה

״And now when the rain comes 
We can be thankful״

זה הספד לעולם שהיה 
וקצת מוזר שאני בכלל מתרפקת עליו 
הרי שלא הכרתי אותו כמעט בכלל
יותר מחצי חיים שלמים.  
ואומרים שהיה פה שמח ביום שנולדתי
היה לכולנו פשוט אבל מספק
צנוע ומפנק
ויכולנו להתרווח ולהיות בהודיה על הגשם שיורד 
רק כי יש מעלינו מחסה. 
וגם היום אני מצליחה להבחין בכמה שאתה מנסה 
אף על פי ולמרות  
להמשיך ולהודות 
ולהגיד בקול רם שאני בשבילך סימן לעושר 
אבל מה לעשות שהלב שלך כבר לא ממש בכושר 
והלב שלי קצת מצולק ועל אוטומט
לפעמים מאמין לפעמים מסרב
מצד אחד פועם מצד שני נצבט
והעיניים שלי עצומות חזק לרווחה
מול העובדה 
שאתה הולך למות ממש עוד מעט.

זהו הספד לעולם

שתמיד היה, במידה כזאת או אחרת

שלי.