אני סאקרית של עור ברווז.
מתה על הטקסטורה שמתפשטת לי על העור ומתהווה תוך כדי שהאצבעות שלך מטיילות על הגוף החשוף שלי.
שובל של צמרמורות.
הורידים שלי רועדים, פועמים, מרגישה שהדם שלי מבעבע כשהאצבעות שלך מגיעות לעצמות אגן הירכיים.
פעם סיפרתי לך שאני מרגישה שזאת נקודת תורפה אצלי בגוף, ניכר שהיית קשוב ואתה זוכר את זה.
כריות כף היד שלך מחוספסות ופולטות חום, כשהן חובקות לי את השדיים כל כף יד הופכת לסאג׳ עתיק יומין נצחי והפטמותשלי מקבלות אופי שובב.
יד אחת נעצרת לי על בית החזה.
היד השנייה חובקת לי את הצוואר, מתהדקת, תוך כדי שאתה נועץ בפנים שלי מבט כשהן משנות את צבען.
לרגע המבט הזה נראה תמים... רק עד שהחיוך הצידי שלך מופיע ומסגיר שמזימה נרקמת אצלך בראש ברגע זה ממש.
החניקה משתחררת מעט, הדם חוזר לזרום לראש ויחד איתו ההבנה-
כמו שאני סאקרית של עור ברווז
אני סאקרית שלך.
