קונטרול-לה-לה-לה

ההתכתבות איתו ענתה לי על צורך מדומה.
או כאב אמיתי.
או גם וגם.
התכתבות שהרגישה כמו שיחה קולחת שהשאירה גם מקום לשתיקות נכונות.
כשנפגשנו המשכנו בדיוק מההודעה האחרונה.
ודיברנו ודיברנו ודיברנו
דיבורים כמו חול
והגיע הזמן לאכול.
שנינו כבר רעבים.
השיחה הייתה מנה ראשונה מספקת. כמו שמנה ראשונה צריכה להיות. קלילה, קייצית וחריפה במידה נכונה כדי לפתוח תאבון.
אז התחלת לבשל אותי למנה עיקרית. לאט.
הספיישל שלנו היום הוא תבשיל בבישול ארוך. על פתיליה.
כשכל המרכיבים כבר בסיר והוכנסו בסדר הנכון, אתה מערבב ערבוב ראשון ומכניס אצבע כדי לטעום מהסיר. האצבעות שלך חסינות אש כמו שף אמיתי. עושה פרצוף של מרוצה מהטעם וסוגר את הסיר כדי להביא לרתיחה. תבשילים על פתיליה דורשים זמן. ולך יש זמן. זמן לא חסר במטבח הזה הלילה.
אתה לוקח טעימה נוספת כדי להבין אם חסר תיבול. מעביר את הטעם בכל חלל הפה כאילו טועם יין ובוהה בי כדי להתרכז בטעם ולהבין מה חסר. אתה שולף את המרכיב הסודי שלך עם חיוך מרוצה של מישהו שהבריח תבלין סודי משוק יוקרתי בחו״ל. בול בזמן. 
הסיר כבר מבעבע, נוזל מהצדדים, משפריץ על כל השיש, אבל אתה שף, לא מנמיך את האש. להפך. מגביר אותה עוד קצת להסמכה אחרונה. 
במקצועיות ששמורה למטבחי גורמה אתה מגביר את האש עוד ועוד ועוד.. עד למקסימום, הרוטב עוטף את כל המרכיבים בתבשיל עד שלא נותר זכר לחומר גלם שהם היו לפני.
ובבת אחת אנחנו נכבים יחד ושומעים רעשי רתיחה אחרונים.

אתה נותן לתבשיל להירגע רגע לפני שאתה מצלחת אותו. 

הספיישל של היום מוגש לצד סטיקי רייס ויוגורט צונן, זו מנה שזיכתה את השף בשלושה כוכבי מישלן.

קומפלימנטס לשף ובתאבון.