שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מה שבא לי..

דברים שכתבתי ולא פרסמי עד כה.
אבל שווים גם כיום.
לפני 4 שנים. 5 במרץ 2020 בשעה 6:48

את מרגישה שהגיע הזמן להתעורר

ולקבל  מה שחושבת עליו ולהרגיש חיה שוב?
להיות במקום בו את רגועה ושייכת מבלי צורך לקבל החלטות?
משער שפנטזת על זה די הרבה זמן
והגעת למסקנה שאת רוצה ומגיע לך
והגעת לכאן וקראת
ואת רוצה ליישם וחושבת על כך כל הזמן
אבל בשלב הזה אין ברירה.את מרגישה  שחייבת לנסות לחוות

להיות לרגלי האדון שלך
עירומה ממתינה לכל מה שיבקש וירצה ממך
ואת אפילו קוראת את המילים האלה.. והגוף שלך מגיב
ואת אומרת :את זה אני רוצה.. כאן ועכשו"

שולט מנוסה לא צריך להפחיד אותך כי הוא ותיק. להפך כל הרעיון שידע לקחת אותך. להשתמש בצורך והרצון שלך להוביל אותך לאט בסבלנות למקום בו את רגועה שקטה ובטוחה. ואת תעשי הכל.. אבל ממש הכל,בכדי  לרצות לשרת ולהתמסר ולהיות שייכת לאדון שלך. לרצונו ולעינוגו.
שולט שידע לקרוא אותך נכון, להרגיש אותך. וכל דבר יעשה במחשבה תחילה
אין כאב לשם כאב סתם, אם עדיין לא מוכנה
הכל יקרה בזמן הנכון
סבלנות הקשבה והבנה..
זה התנאי שצריכה לבקש משולט טוב
גם אם חדשה.. צריכה מי שידע להרגיע. שתרגישי ביטחון שידע מה לעשות בך ואיתך
ומשם את בטוח תתני הכל ועוד והרבה..
אולי את חדשה והבטן מתהפכת לך, את בכלל לא יודעת ולא מבינה למה את

כאן..

 
לפני 4 שנים. 4 במרץ 2020 בשעה 7:25

נחנקת בשתן רוק ודמעות

נוזלת,   דומעת מביטה מבעד לערפל

 מחכה לעוד בפה פעור

 נעלמת בתוך המבט

מנגבת את הפנים לרגע מהיר

ושוב מניחה ידיים  על הברכיים

 פותחת פה גדול ומחכה

   שותקת  ומאד רצינית

 מביטה מחכה

 פותחת פה גדול וממתינה לכל מה שיכנס

ויחליק מעל גופה

וימלא אותה

 השדיים נוטפות בנוזלים שהתערבבו בניהם

 הכל  נוזל לחריץ שבין הרגליים

 אני עומד מעליה

היא מחכה

 פוערת פה גדול

לפני 4 שנים. 3 במרץ 2020 בשעה 7:25

תמיד  רוצים להרגיש הכי בטוח

 לדעת שדבר  רע לא יקרה לך

 חייבת לשמור על עצמך

 למען אלוהים ילדים והמשפחה..

אבל

אין בטחון באמת בשום מקום

כביש למשל הוא הסכנה

הרצינית

אבל אנשים נוהגים בכביש

 חוצים כביש

כי צריכים להגיע ממקום אחד לשני

אין ברירה.

נכון..

הכלוב זה באמת  ברירת מחדל

בקטע של להכיר לפגוש ולקחת מעין סיכון 

אבל יש גם הסיכוי..

מצד שני לבזבז שבועות של שיחות ואז להפגש ולדעת שזה לא זה

גם סוג של סיכון מול סיכוי

לפעמים מראש יודעים שבלתי אפשרי יהיה להפגש בגלל מרחק או מצב  משפחתי

 אבל עדיין ממשיכים כאילו וזה יוביל למשהו באמת

אפשר תמיד לבקש לדבר עם לשעבר  או לדעת איך היה  בעבר הקשר

אבל.. לעתים פשוט צריך לצאת.. לפגוש ומיד לדעת  אם זה נכון..

תכינו דרך נסיגה. אבל גם דרך להתקדם בה.

לפני 4 שנים. 2 במרץ 2020 בשעה 6:36

זהו סיפור שהתרחש,  בעזרת צירופי מיקרים מיוחדים, אולי רצון או טעות של מלאכים שהובילו לזה

לשעברית שלי נסעה עם חברה ללימודים בחזרה הביתה

בדרך היא התקשרה אלי ודיברנו.. כרגיל עם הרבה משחקי  מילים , ציניות וצחוק

לאחר שהסתיימה השיחה היא מביטה על הנוסעת שמסתכלת  בה בתדהמה

והבינה. וחייכה ואמרה לה שזה הגבר שהיה השולט שלה לאחרונה

והיא ביקשה בנימוס לשאול שאלות.

 ובמשך שעה של הנסיעה היא  שמעה על  קשר שליטה

על מהות היחסים  מה קורה איך  מרגישה והיו לה שאלות שקיבלה תשובה על הכל  עם הרבה סבלנות 

ואז היה  שקט.. שאלה היכן  ועם מי  יכולה לדבר 

שילמד אותה מה לעשות נתנה לה את מס הטלפון שלי והציעה לה לדבר איתי

ומכאן כל דבר  היה למיוחד ויחודי ומפתיע 

היא התקשרה  בערב אחד ושאלה אם אני השולט של X

עניתי בחיוב והיא התנצלה ובקשה לדעת אם  יכולה לבוא ושאסביר ואראה לה מה הצורך הזה שלה בשליטה  והתמסרות 

והרצון העז שהיא חשה להיות במקום שבו היא לא מבינה ונמשכת מאד

שאלה מתי יכולה להגיע.. שאלתי אם יכולה  היום.  ביקשה כתובת ואמרה שתוך שעתיים היא מגיעה

זו שיחת  טלפון ראשונה הכי מהירה עם  נשלטת אי פעם, וזו רק התחלה

הגיעה.ירדתי במדרגות והיא מביטה בי בסקרנות, הראתי לה את הכיוון לדלת החצי פתוחה  שאור אדום כתום דולק בה והמזגן כבר פועל

היא קטנה בהירה עיניים כחולות גדולות שיער בלונדיני אדום מתולתל מעט

עמדבה וסקרה את החדר. שום פחד. שום חשש. מאד טיבעי כאילו כל יום היא עושה צעד כזה

אני מביט בה מחייך, היא נגשת ללחוץ יד.. אני חיבקתי..

ואז היא שואלת: "רוצה שאתפשט ותראה אם הגוף שלי מתאים לך ויפה בעינייך?"

לומר שהופתעתי? בטוח..

 התפשטה  לאט והניחה את הבגדים מסודרים על הכסא, גוף מושלם  קומפקטי.  חזה  בינוני  זקוף ומרשים היא מסתובת שאביט על התחת   העגול והמוצק..

ריגשה אותי התמימות הזו  

הבאתי את השמיכה פרשתי לרגלי הכסא והראתי לה  היכן מקומה

ירדה למולי על הברכיים. שלפתי את הקולר והאזיקים האדומים והיא אספה את  השיער בידייה לאחור בכדי שאניח את הקולר

הניחה יד על ברך ואזקתי יד אחת ואז יד שנייה

אחזתי בצוארה וחנקתי  לאט  בהתחלה מביט בה מצפה לתגובה,  כי ידעתי שמעולם לא חוותה דבר. שמעתי מידידתי שלבחורה הזו היו רק שני בני זוג ואין לה נסיון , אז כל דבר לאט ובזהירות. חנקתי והבטתי בה  לא הגיבה  פשוט עצמה עיניים והתמכרה

כששחררתי  לקחה אוויר וראשה  נפל נשען על הברך שלי .. שתקתי ואחזתי בשיער ראשה.

לאחר כמה דקות הרימה את הראש ומעין חיוך נבוך עליה כשלחשה..   גרמת לי להיות במקום של קסם. הרבה  סלעים מים וצבעים

אחזתי בידיה והרמתי אותה לקשירה מהתיקרה. היא עדיין קצת  במקום הקסם ההוא. אבל  עומדת יציב  ואני קושר. היא מביטה על השוט

מביטה  בי. משפילה עיניים..הבאתי כיסוי עיניים והנחתי עליה, היא רק השפילה ראש ומתינה בסבלנות כשאני מלטף את התחת המדהים והמוצק שלה. התחלתי להצליף והיא נאנחת.  לא זזה. בדרך כלל הן נעות מצד לצד.. מנסות להתחמק .. אבל זו פשוט היתה שם..  כפי שהנחתי ללא תזוזה גם עם ההצלפות, לא  עברתי את ה50 והיא פשוט עפה. קרסה . שחררתי והנחתי אותה על המיטה שוכבת על בטנה וליטפתי את התחת שבכלל לא קיבל צבע. אבל  היא פשוט נכנסה  לספייס מהר, קשרתי אותה למיטה כך..  המשכתי להצליף חזק יותר ובקצב אחיד בכדי לבדוק מה תהיה התגובה,ואכן  התחת האדים והיא פשוט לא נעה  רכנתי. ליטפתי בידי השמלית את התחת והיא הניעה ראשה לידי הימנית שנשענה על המיטה ונשקה קלות. הנחתי יד על גבה  שתרגיש אותי. ואז..

לא משנה.. היה עוד הרבה  דברים  ולא צריך לפרט.. אבל  היה מדהים השקט הזה.. ההתמסרות  המצב החלומי כאילו . ברגיל  נשים בסשן ראשון  די  בוחנות ובודקות גם אם לא נראה. אבל איתה הכל נראה כזה שקט שלו מובן וברור כאילו זה היה המקום שלה מאז ומתמיד. זה היה כמו להיות בתוך בועה מנותקת ממקום וזמן .

למחרת כשהתארגנה לצאת חייכה מעט נבוכה ואמרה שכך  ידעה שהיא תרגיש וטוב לה והיא רגועה ומאושרת.. והלכה לה

 בערב התקשרה שוב לומר תודה על הכל

לאחר כשלושה ימים התקשרה ואמרה שחשבה על זה ולא מתאים לה והיא מרגישה שלא צריכה יותר

 לאחר  ארבעה ימים התקשרה אם יכולה להגיע שוב

וכאו  הסשן היה שונה.. היא ידעה ללחוש ולבקש ולחבק ולהצמד ולאונן לי על הרגל..  להשתחרר  ולבקש ולתת יותר מתוך רצונה והצורך שלה לא רק להקשיב ולציית

ושוב הרוגע והשקט והמסירות וההתמסרות שעות מופלאות באמת

והלכה באותם תחושות של שלמות ורוגע ושקט   פנימי..

ושוב כתבה שצריכה לחשוב אם מתאים לה..

ולא יודעת עם תגיע שוב..

עבר זמן.. כנראה לא תשוב..

אבל עבורי זו היתה חוויה מהממת עם נפש מיוחדת שעטפה את הזמן שלנו ביחד בסוג של קסם תמים ומיוחד

כתבתי  הרבה.. יודע..

אבל אם הגעתם עד כאן.. כנראה אהבתם..

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 1 במרץ 2020 בשעה 6:21

לעתים בצורה מפתיעה

ממקום לא גלוי

ברגע הנכון והמדוייק

באורח הכי לא צפוי

הכל מסתדר במקומו

כאילו באורח פלא

ברגעים אלו   מרגישים

ברור, לא היה יכול להיות אחרת

 והבלתי צפוי  נראה כזה צפוי..

  מרגישים ויודעים 

שזה טוב

שלא היה יכול להיות

אחרת

 

לפני 4 שנים. 27 בפברואר 2020 בשעה 7:40

זיכרון..

לפני 4 שנים. 26 בפברואר 2020 בשעה 8:30

 

                                                          אהבתי  אותך כך כשמכינה הכל

                                                             ואני פותח את הדלת ומביט בך יפה שלי

                                                                   חודשים נפלאים ביחד

                                                           וכעת את בארץ זרה ורחוקה

                                                                   ואת כל כך מוכשרת

                                                                   ויפה וחייכנית

                                                                 והצלחת בגדול, בעצום..

                                                                     נפלאה שאת..

לפני 4 שנים. 23 בפברואר 2020 בשעה 7:38

יש לי ידידה  שחוששת לשתות מי ברז כי פעם שמעה שזה מכיל פלואור וכנראה פלואור לא בריא.

 ידידתי היקרה לא אוכלת שום דבר שבושל במיקרו. כי זו קרינה.

 היא גם לא אוכלת מוצרים מהחי.  כי בשר מכיל הורמונים, וחלב בכלל עשוי ממוגלה של פרה....

       הנערה נמנעת מעוד כמה מוצרים מהטבע ששמעה פעם שיתכן והם לא בריאים, היא נמנעת ממזונות רבים רק בשביל הבטחון

      שתשאר בריאה ולא  תפגע..

        אבל.. בגלל הפחדים   והלחצים פן תפגע בריאותה  היא חייבת להרגע, ומעשנת שתי קופסאות סיגריות ליום , ומסניפה  חומרים לבנים שאין לה מושג מה מכילים..

                                העיקר היא רגועה,  כי לא נוגעת באוכל  שאולי יעשה אותה חולה ויפגע בבריאותה

                                                   

     

לפני 4 שנים. 21 בפברואר 2020 בשעה 11:34

שיחת  טלפון היום הזכירה לי אהבה ישנה..

לפני 4 שנים. 20 בפברואר 2020 בשעה 10:12

יש תמיד את  הצורך להרגיש

 ללמוד אותה, לבחון גבולות

 לקחת כל פעם עוד צעד נוסף ולהרגיש

איך היא מתגברת

  מתחברת לאותם הדברים שטענה  שלעולם לא

 גבולות נפרצים מתוך בחירה ורצון

 מתוך התלהבות אין  סופית לעוד והרבה וכל מה שיש

כפי שאומרת:

 רק תיקח תשתמש תהנה

תהיה מרוצה מהנשלטת שלך 

ותרצה עוד והרבה  כל רגע וכמה שאפשר

הכל..

כל מה שיעשה לך טוב ותבקש

אדוני