מה שבא לי..

מהוו במרכז החדר משתלשלת שלשלת מתכת מבריקה, לא גבוהה מידי. לכן מאד נוח לקשור שהידיים למעלה..הגוף חשוף.. מצפה.
ואכן היא המתינה בשקט.
ראשה מורכן מעט. לבושה היא בקולר ,האזיקים וכיסוי העיניים.
ברכיה מעט אדומות מהכריעה שכרעה קודם על ברכיה מול המיטה, ישבנה אדום רק מהצלפות היד.. כעת לראשונה עומדת לחוות את הצלפת הקיין, ברור שחוששת. בתחילה זה היה הגבול. אז חוותה את השוט כטובה לאדון שלה,ואז שהשוט הקפיץ אותה לחוויית הספייס, התלהבה וציפתה לתחושות שיחזרו.אז מגיע הרגע כמו תמיד, היא ביקשה עוד והרבה . להתנסות בכל מה שיש. לדעת בעצם שכל מה שחשבה שבחיים לא יקרה, קרה, והיא כל כך משתוקקת לזה כעת שוב.
להצלפות, להשפלות, כל זה היה כל כך מפחיד לה בתחילה.. שבכלל לא רצתה אפילו לדבר על זה. אז לא לחצתי , יודע אדון נפש שפחתו, יודע שיגיע הרגע בו תתחנן, תבקש, תדרוש עוד. והרבה מהכול.. אבל כאן, במקום הזה צריך להיות מספיק שולט ולא להתפתות ולהיסחף. הכל יבוא לאט ובסבלנות. לא היום, אז מחר. או מחרתיים או מתי שיהיה. אסור למהר.. כל דבר בזמנו.