מה שבא לי..

טירוף של רגשות בתוך סערת סשן.  הכל מתנפץ,  נמרח  ומתנקז למגע הכואב.

למצב  של חוסר אונים. לאותן המילים שחודרות בצורה של ציווי

                       והציות  המוחלט לבצע.

 לכל מה שאובד כך בסערה שמתנפצת אל האין

 למקום שלא קיים במציאות.

רק הכאב, המגע והמילים המרחפות כמעט פיזית באויר

פועלים להוביל לאט ובבטחון

   לנקודה שלא קיימת בזמן  אמיתי

למצוא  את המקום והתחושה שאין אמת יותר מזה

הכל הוא הכי אמיתי ונכון באותם רגעים של טירוף חושים מוחלט..

המקום שהוא הכי  נקי ומשחרר מכל עקבות של כאב

תחושות שהמציאות  בעולם האחר

 מחוץ לבועה הזו, המציאות  שכה שלוחצת ומכאיבה 

לא מובנת.

נעלמת בהתרוממות רוח של רוגע .

  כאן, ברגעים אלו בדיוק,

הכל  נכון ברור ונדרש.