מה שבא לי..

להיות  קשה איתה, ולהכריח אותה להקשיב ולבצע. גם ובעיקר שקשה לה, לא להתחשב בבכי  דמעות וכל הקיטורים שמסביב. גם עם הטיזינג  המצחיק שלה. לדעת להגיב בהומור,  להציב לה את העובדה הפשוטה והבסיסית ביותר, היא שייכת לי. ואני אקבע לגביה.

פשוט לקחת  אותה ולהיות אחראי עליה בכל תנאי.  שתבין שהקושי שלה  הוא בשבילי.   למעני. כי אני דורש  ממנה להיות במקום בו היא כבר לא שופטת ולא  מתלבטת ואין לה בכלל ספקות.  מקום בו  היא מצליחה להיות בשקט על הרצפה, ליד הרגל. רגועה.

    ומתוך כך הרבה דברים בחייה לפתע נכנסים  לפרופורציה.

            הכל משתחרר ונראה  פשוט יותר.  לימודים, עבודה, משפחה.

כל הקשיים נראים לך  רחוק כל כך כשאת צמודה לרגל שלי ורטובה.