מה שבא לי..

מיו​(לא בעסק) - אם נמאס לך, אולי תנסה פחות להפחיד בהתחלה ולשמור ולהעלות את הדרישות בהדרגה, ככל שעובר הזמן ונבנה הבטחון והאמון.

כאב מחנך​(שולט) - אני פשוט כתבתי ובקשתי מה שאני רוצה וצריך. הכל מאד מובן וברור. הבעיה עם זה שקוראות ומרגישות שמאד מתחברות להכל. אבל ברגע האמת. הפחד עולה. ואז חלה הנסיגה. בשיחות אני מבהיר הכל.

קמיליה​(נשלטת) - לעיתים בשיח יש תחושה של בטחון שכל משוכה ניתן לעבור.אך ברגע האמת החשש גובר ומגלים שמה שהיה במחשבה לא תמיד יכול להגיע ליידי יישום.
זה לא מספיק שאתה כותב,מבקש ורוצה...יש מעבר.
יכול מאד להיות שיש חסר בהרגשת הבטחון מול מי שנמצאים מולו ועל זה ניתן לעשות חשיבה מחודשת,למה זה קורה.
עוד ציינת שזה לא מתקיים עם אחת,אלא כמה..לראיה 'קוראות ומרגישות שמאד מתחברות,וברגע האמת הפחד עולה'.
זה כשלעצמו אומר..דרשייני.

מיו​(לא בעסק) - אני "מייצגת" עכשיו את הצד השני של המתחברות והחוששות מאחר וחוויתי את זה גם כן.
זה בסדר שיש לך דרישות וציפיות וזה גם בסדר שהן מתחברות אבל גם חוששות.
הציפייה שהן יבואו "מוכנות" על ההתחלה למלא ולעמוד בכל הדרישות, על ההתחלה, כנראה לא ריאלית ולכן שני הצדדים חווים אכזבה ( ואגב, הצד שלהן, בו הן חשות שאיכזבו גם אותך וגם את עצמן, לא יותר קל)
אתה יכול להתבצר בעמדתך ולומר אני הייתי ברור ואמרתי מהתחלה מה אני רוצה ודורש ולהשאר עם האכזבה פעם אחר פעם
או שתנסה פעם אחת דרך שונה של הדרגתיות, בניית אמון והכרות, לימוד, העלאת הדרישות מפעם לפעם ואולי תופתע לטובה שהצלחת ליצור ולעצב לעצמך את הנשלטת כפי שרצית אותה.
אם אני לא טועה, זה היה איינשטיין שאמר שאנשים הולכים כל פעם באותה דרך ומתפלאים שבכל פעם מגיעים לאותו מקום.

כאב מחנך​(שולט) - אין הכוונה עם כמה במקביל. אלא עם כמה בסוג של שיחות מתוך התעניינות וסקרנות. אני פתוח גם לשיחה לשם שאלות. אני מבין מחלק מהן שזה מה שהן מבקשות ליישם. ואני מאד סבלני ומכוון ומסביר. וזה בסדר שלא מתאים להן. לא כל אחת יכולה להתחבר לדברים. תמיד אני מבהיר שקשר כזה תבנה בהדרגה. לפי מה שניתן להרגיש וללכת עוד קצת. אני הכי ברור בקטע שאין כפייה ואין צורך להכריח. זה צריך לבוא מתוך הצורך שלה. ולא מכך שאלחץ.

מיה34​(אחרת) - מודה שלא מסכימה עם אלו שכתבו מעליי אבל אני פריקית של פחד אז זה לא חוכמה גדולה. מוצע לך משהו, הוא מושך ומרגש ומפחיד ומתעתע והבחירה אם לצעוד לשם או לא. אני מדמיינת את זה כמו לעמוד על צוק גבוה שכולם קופצים ממנו למים ולך יש פחד גבהים. אז הבחירה כאן היא או לקפוץ או לא וכמו בכל החלטה יש תמיד 50-50. אז יש את אלו שיהיו אמיצות לקפוץ למים או במקרה שלך להיכנס להרפתקאה ויהיו את אלו שיבקשו לרדת מהצוק בחזרה אל הקרקע מבלי לקפוץ וגם זה ממש בסדר. החוכמה הגדולה היא לדעת לחכות בידיים פרושות, חכמות, מבינות ומקבלות את אלו שכן ימצאו בהן את האומץ לקפוץ. בהצלחה!

Rrocketqueen - צודק