התרגלה לשיגרה.
מקומה היה בחדרון הקטן שמתחת למדרגות. על מזרן ספוגי עם סדין ושמיכה ישנה ונעימה.
רגליה היו כבולות אחת לשניה בשרשרת שאיפשרה צעדים קטנים בלבד. בלילה היתה נקשרת עם קולר ברזל שמחובר לשרשרת לקיר החדרון.
בבוקר, כשיגרה האדון היה בא לשחרר אותה מהשרשרת. ואז היא מנצלת את זה לתת נשיקות קטנות ומתוקות לרגלי האדון. הרבה ומהר .. ואדון מחייך אליה.. ומוביל אותה ברצועה לבוקר חדש.
מוציא אותה לעשות את צרכיה בדלי בגג, ושם שוטף את גופה עם צינור מים. וזורק לעברה סבון שתתנקה בכל חור. זה בימי הקיץ החמים. בחורף הוא לוקח אותה לחדר האמבטיה ושוטף אותה בעצמו בסבלנות. ובהקפדה.
האדון היה מקפיד ובודק ששטופה עצמה היטב. כי הוא צריך ורוצה להשתמש בה כשהיא נקיה ומריחה טוב..
כמו בכל בוקר היא לוקחת את הסינר מהקולב במטבח ומתחילה בשיגרת הניקיון היומית, בכל יום חזרה על המטלות של נקיון, בישול וסידור הבית.
היא כבר מזמן התמכרה לסדר היום שמרגיע אותה. פעם חשבה שהיא רוצה לברוח. כיום היא אפילו לא מרגישה שחסרים לה הקשרים עם אנשים אחרים. האדון שלה מידי פעם מוריד אותה על הברכיים.. מענג עצמו בה. מידי פעם בוחר חור או לפעמים כמה תנוחות.היא שמחה שהוא נהנה בה ומשתמש בה, היא מאושרת בשבילו שיכולה לספק אותו והוא מרוצה ממנה. הגמירות שלו בתוכה מוכיחות את זה.
במשך היום לאחר סיום כל המטלות מניח אותה האדון כשהיא כבולה בקולר שלצווארה עם השרשרת הארוכה בה היא יכולה לנוע בצורה מוגבלת בבית, ונפנה לעיסוקו.
היא ניסתה פעם, בהתחלה, להגיד לאדון שהיא לא תלך לשום מקום. שהיא מאד רוצה ומוכנה מאד להמשיך ולשרת. כי היא מאושרת כך בשקט שלה. אבל הוא אף פעם לא מקשיב. וממשיך להחזיק אותה כבולה בכל זמן.
לעיתים כשהוא בחוץ במשך כמה ימים והיא מרגישה חוסר. מרגישה ריקנות, מאוד מאושרת כשהוא חוזר ומניח ידו עליה בכדי להוציא אותה לשטיפה בגג לאחר כמה ימים.
כשהיא לבד היא מזמזמת לעצמה שירים שעולים לה בראש. כשהאדון נמצא היא מאד שקטה. נעה יחפה בשקט לא מביטה לעבר האדון ולא מרימה עיניים. פעם הביטה באדון שלה ובהתרגשות היא שברה כלי שהיה בידה. האדון שלה לקח אותה והצליף בה עם קיין סוסים . השאיר בה חותם לכמה ימים. הכאב לא היה קשה כמו הבושה על השגיאה שהיא עשתה.
לפעמים כשמגיעים חברים הוא מניח אותה בחדרון ונועל. שם היא שקטה מכווצת בעצמה אוספת רגליה ומתפללת שהם ילכו כבר שהיא תוכל לצאת לשרת את האדון שלה.
נזכרת בימים שהיתה חיה בצורה אחרת, עם המון מתחים במשפחה שלה. לחץ בעבודה, גברים שפגשה ולא אהבה.
בעקבות הודעה ושיחה היא הגיעה לאדון שלה ומאז היא שם. לא מבקשת דבר לא רוצה דבר. רק את השקט שיש בה מאז שהיא השיפחה של אדונה.
כשהגיעה היא היתה שמנמונת פחדנית ושקטה. עם שיער שחור קצר. כיום היא רזתה. החזה אומנם קטן יותר אבל יפה ואדונה נהנה להשאיר בו סימנים. שערה התארך וגדל. והאדון נהנה לאחוז בו לעיתים ולהוביל אותה על הברכיים למקום בו צריך אותה.
אוהבת להרגיש אותה גומר בתוכה, ללקק אותו כשהוא יושב וצופה בסרט, להיות לרגליו, ואפילו נהנית לשמוע את השרשראות משקשקות כשהיא נעה על ארבע אחריו.
כשהאדון שלה אומר שהוא רעב היא בזריזות קמה ומביאה את המגש ומגישה לו. הוא אוחז במגש היא מיד יורדת על ארבע ונצמדת לרגליו , האדון מניח את המגש על גבה וממשיך וצופה במה שבחר ואוכל תוך כדי, מידי פעם מושיט יד ומגיש לפיה משהו מהאוכל שהיא הכינה. כשמרים האדון את המגש מגבה היא מיד מתרוממת , לוקחת את המגש למטבח שוטפת את הכלים וחוזרת ונצמדת לרגלי האדון שמלטף אותה תוך שהוא רגוע, שבע וטוב לו ואז הוא מלטף אותה לאט ובעדינות. אלו הרגעים הכי מאושרים שלה, המקום של שפחת הבית ושפחת המחמד. שהאדון שלה מתייחס ומפנק אותה. היא נצמדת עוד, אין תמורה לרגעים הנפלאים האלה בהם היא כל כך מאושרת.
תמיד מוכנה לה קערת המים, והאדון שלה ממלא לה בכל פעם כשמתרוקנת הקערה.
היא מאד קשובה לצרכיי אדונה. פעם בחורף כשראתה שרגליו נוגעות בריצפה הקרה, מיד מרימה השימלה מגופה השתרעה תחתיו, והרימה רגליו והניחה על בטנה ושפשפה עם הידיים בכדי לחמם את כפות הרגליים היקרות לה כל כך. האדון של שלח אותה להביא נעל בית חמה. כי דאג לה. הוא שומר שלא תתקרר.
האדון אוכל אוכל בריא. הרבה ירקות. ומקפיד על התזונה שלה. והיא מעריכה את זה מאד.
מידי פעם האדון משתעשע ב ומביא לה חתיכת עוגת גבינה שהיא מאד אוהבת ומניח בצלחת קטנה על הרצפה. היא צריכה לאכול כשידיה מאחורי הגב. ורק ללקק עם הלשון. והצלחת בורחת והיא אחריה למדה לדחוף את הצלחת ולהצמיד לרגל של האדון ואז אוכלת כשהאדון מלטף אותה בשקט.
אוהבת את השקט בפינה שלה, את החנק של הרצועה לצווארה. את ההרגשה שהיא שם ומוגנת ושייכת, ויש לה אדון שמשגיח שהיא תציית ותקבל מה שהיא צריכה.
האדון דואג לה כשהיא חולה והביא לה רופא, ומזה הרבה זמן היתה ללא הכבילה. הרופא ראה את הסימנים ושאל אותה בשקט על הסימנים . היא רק לחשה לו בחיוך: אלו כבלי החופש שלי.