לפני 7 שנים. 5 באוקטובר 2017 בשעה 7:36
החדר תמיד באור עמום כזה.
מרתף אפלולי עם הרבה מכשירים
בכל מקום
כאלה שהציפייה בהם
גורמת לציפיות מרגשות ומפחידות
והכל מתערבב
בחוסר הידיעה מה יקרה בעוד כמה דקות
תחושה מפחידה מרגשת ומחרמנת
ואת ממתינה
כשאת עירומה עם הקולר לצווארך, על הברכיים
מביטה סביב בוחנת ומנסה להבין למה נועדו
כל המתקנים והחבלים והשרשרות
והשוטים
מחזיקה את כיסוי העיניים ביד.
מביטה על הכלוב
מדמיינת
זוכרת וחושבת על מה שעוד מעט יקרה איתך
ממתינה
מחכה
מוכנה
רוצה כל כך
מתרגשת והגוף אכן מגיב
ואז אני מגיע