לפני 6 שנים. 20 במרץ 2018 בשעה 8:29
תמיד את בפחד להגיע אלי
בוטחת
אבל הפחד זה החלק הבלתי מודע שחזק בך ונמשך
זה שאת נלחמת בו
בידיים שלי את כל כך רגועה מרחפת
ושקטה
יום לאחר שהלכת
את כועסת כואבת דואבת
שונאת ולא מבינה למה את צריכה את זה
אבל את מבקשת לבוא שוב בכל רגע שמוצאת את הזמן
שונאת לאהוב
קשה לך
מתפתלת
מכורה, נמשכת ומוכנה לעשות הכל
בכדי להרגיש טוב
גם אם אחכ את רוצה עוד ושונאת את זה
קשה לך להגיע להשלמה מה את באמת
מי את
למה את
קשה לך לדבר על זה
על מה שאת מרגישה באמת
וכך את
מורדת מרחוק למולי
נלחמת בי על מה שאת
קשה לך..
עד שאת מגיעה שוב אלי
ויודעת שכאן מקומך
לא רוצה בכלל ללכת
בכדי לא להרגיש את התחושות
שאת לא רוצה לדעת מהם..