בשישי האחרון הנחיתי עם השותפה שלי סדנא של 3 שעות מול 20 איש שהגיעו לריטריט בנושא התמסרות וקינק מודע על העונג שבכאב.
כשסיימנו האנשים לא הפסיקו להודות לנו על העולם שפתחנו בפניהם. על כמה למדו וגילו וכמה סקרנות הצלחנו להבעיר בהם.
בסדנא דיברנו על כל אחד מהמשתתפים בסשן, מה קורה לו בגוף, איזה אחריות יש לו, איך לשחק באופן בטיחותי ומודע ומתוקשר.
ואז הדגמנו סשן שלם, עם כל מלאי הצעצועים שלנו, לימדנו איך להביא עונג בתוך הכאב ולהביא מישהו למצב של אופוריה או בשפה שלנו- סאב ספייס. ואז נתנו למשתתפים הזדמנות לתרגל ולהתנסות בשלישיות את כל מה שלימדנו. האווירה בחדר הייתה לוהטת, מחשמלת ומרגשת.
האמת שריגש אותי ממש לשפוך קצת אור וידע לעולם שהורגלנו לשמור אותו בצללים. לעזור לאנשים לשחק בצורה יותר מודעת, מתקשרת ונוכחת.
אמן לעוד מלא ערבים כאלה.
ולחיי עוד מרחבים מאפשרים ומודעים כמו שהיה.
בתמונה- האלטר צעצועים שהחזיק את התדר לאורך הערב
