אני מרגישה ממש מחוברת לדם החודשי שלי
מעניין אם זה כבר נחשב לפטיש או לא חח
מעל עשור שאני אוגרת כל חודש את הדם בצנצנת ועושה איתו טקס בסוף הדימום ומחזירה אותו לאדמה בשירה והודיה וזימונים לחודש הקרב ובא.
האגדה מספרת שאם כל הנשים היו מחזירות את הדם לאדמה, האדמה היתה רויה מדם ולא יהיו עוד מלחמות בעולם.
לפני שנתיים עשיתי סדנא שחיברה אותי למעשה יצירת האומנות בדם הוסת.
מאז כמעט כל חודש אני עושה הטבעה של הפות שלי על דף, וכל חודש משתקף משהו אחר מתוך ההטבעה.
ממש מעניין לראות איך זה משקף את מה שקורה איתי באותה תקופה.
מאז אני גם ככ מחוברת לדימום שלי שאני מדממת בלי אמצעי עזר כגון תחבושות בד ומון קאפס (טמפונים וחומרים חד פעמיים מזמן לא בלקסיקון שלי) ובעצם נשארת קשובה למתי אני צריכה להתרוקן ועושה את זה כמו פיפי.
כל החיים ניסו להגיד לנו שאישה מדממת זה טמא. משהו שאסור לגעת בו.
אבל ההיפך הוא הנכון.
אישה מדממת שמתענגת זה העוצמות הכי חזקות שקיימות בטבע.
להטמין זרע בדם של אישה ומשם לאדמה בורא מציאות בצורה הכי חזקה ועוצמתית שיש.
כותבת בשביל לתת לכן וגם לכם השראה גם להתחבר למחזוריות ולדם שלכן.
בתמונה אחת היצירות שאני הכי אוהבת, תלויה בסלון הארמון שלי.
