לפני 7 שנים. 25 באוקטובר 2017 בשעה 16:32
ואז היא הגיעה אליי בוכה.
בדיוק באותו המצב שאני הייתי בו לפני מס׳ חודשים.
באותו הקצב של דמעות. איזה 200 דמעות בדקה.
באותה נסערת רגשות.
כל כך רציתי להגיד לה ״אמרתי לך״.
זה היה כל כך צפוי איך זה יסתיים.
הרי מה כבר יכול לצאת מאדון נרקיסיסט שדואג רק לעצמו ולזין שלו.
אבל במקום זה נתתי לה חיבוק ענק.
כי כשאני הייתי צריכה, לא היה אף אחד שנתן לי.
אמרתי לה שאני כאן בשבילה ושנעבור את זה יחד.
עשיתי את זה בשבילה למרות שעד שכבר הצלחתי להתקדם כמה צעדים קדימה זה החזיר אותי אחורה.
כי זכרתי שלי לא היה מישהו כזה ולכל אחד מגיע.
