שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים כנשלטת

לפני 6 חודשים. 27 בספטמבר 2023 בשעה 18:14

אז הגיע הרגע של טקס קבלת התואר לא מזמן.

כמה ימים לפני, באמצע יום עמוס בעבודה, אני מקבלת טלפון, מבשרים לי שאני מצטיינת המחזור ושאני צריכה גם לאסוף סרט אדום בנוסף לגלימה ולכובע.

עלה בי חיוך קטן אבל המשכתי את היום כרגיל.

 


הגיע ערב הטקס, אני מתארגנת בבית, תומר מגיע מהעבודה. אני לובשת את ההלבשה התחתונה האהובה עליי, הסט השחור שקניתי בירח הדבש שלנו. הוא רואה אותי עומדת מולו, הוא מתקרב אליי מאחור, לא מדבר, אפילו לא אומר שלום.

אני מרגישה את הנשימות שלו, והוא מעביר את היד שלו ברכות לאורך עמוד השדרה שלי. אני מצטמררת קלות.

תאכלס, יש לנו קצת זמן אבל רציתי שנזדיין בשלב אחר של הערב. מחייכת אליו את החיוך שהוא אוהב, שמדליק אותו, אבל מבלי שאגיד כלום הוא מפסיק. הוא כבר יודע מתי אני בעניין ומתי פחות.

היו לי תוכניות לגבי הסרט האדום.

 


אז הגיע שלב הענקת התארים, עליתי לבמה עם הסרט האדום. משחקת אותה מרוגשת, כשבפועל זה לא הכי מזיז לי. כבר ממש לא מעניין אותי להיות מצטיינת, זה מאוד נחמד אבל הבנתי שיש דברים אחרים בחיים שיותר מספקים אותי.

 


בסוף הערב הגיע רגע של החזרת התלבושות, אך היה לי קשה להיפרד מהסרט האדום והחלטתי לשמור אותו אצלי.

 


חזרנו הביתה, תומר מוזג לנו כוס יין ושם לנו מוזיקה ברקע. אנחנו עומדים באי שבמטבח.

״יש לי הפתעה בשבילך״ אני אומרת לתומר ומחייכת אליו בזדוניות תוך כדי שאני הולכת לכיוון התיק שלי, מוציאה את הסרט האדום ממנו ומניחה על האי.

״הרשיתי לעצמי לקחת אותו כמזכרת״ אני אומרת לו. הוא מביט עליי בהלם, ובסופו של דבר צוחק.

״אף פעם לא משעמם איתך״ הוא אומר לי.

אני לוקחת אותו לחדר השינה שלנו.

 


אנחנו בחדר השינה שלנו, בנוסף לסרט האדום, אני מוציאה מהמגירה שבחדר ארונות כיסוי עיניים, נרות וויברטור.

אני מתפשטת, נשארת עם תחתון וחזיה.

שמה את כיסוי העיניים, ויושבת על הברכיים.

מכאן, אני של תומר.

הוא יכול לעשות בי מה שעולה על רוחו.

 


חשוך לי.

אני מרגישה אותו מולי, הוא מלטף את הפנים שלי. אני נבהלת מהמגע שלו.

המוזיקה מתעתעת אותי.

הוא אומר לי לקום, ואז מושיב אותי על המיטה, הוא לוקח לי את הידיים לאחור ואני מרגישה אותו קושר אותן עם הסרט האדום.

המגע שלו על הידיים שלי מחרמן אותי.

 


הו לוקח שלוק מהייין ומעביר לי מהפה שלו את היין, שגם אני אשתה. שגם אני אתחיל לטעום אותו.

הוא מסובב אותי, מנשק אותי בעורף, בצוואר.

תוך כדי הוא צובט את הפטמות שלי, אני מרגישה כאב מעקצץ, נעים לי.

 


אני שוכבת על הגב, הידיים שלי קשורות ואני לא רואה כלום. הוא מפסיק לגעת בי.

לפתע אני מרגישה משהו חם על הבטן שלי, ועוד פעם ועוד פעם.

אני מרגישה את החום של השעווה של הנר.

לאט לאט אני מרגישה אותו עולה, עוד טיפה ועוד טיפה, מרגישה שהשעווה מטפטפת על השדיים שלי, היא חמה ואני מצטמררת מהכאב שהיא גורמת לי.

לאט לאט הוא מטפטף לי שעווה על הכוס, אני מרגישה אותה ממש קרובה לדגדגן שלי, לא יודעת לצפות מה המגע של השעווה החמה עליו.

לאחר מכן הרגשתי את המגע החד שלה עליו, זה היה כואב מהמצופה.

תומר מרגיש אותי ומכבה את הנר.

 


הוא מפצה אותי, אני מרגישה שהוא משתוקק שאני אגמור.

הוא מקרב את הלשון שלו לדגדגן שלי, אני מרגישה אותה מלטפת לי את הדגדגן בתנועות סיבוביות. לפתע הוא מחדיר לי את הויברטור לכוס, מפעיל על הדרגת רטט הגבוהה ביותר ואני גונחת ללא הפסקה.

לא מסוגלת לשלוט בעצמי.

העונג משתלט עליי.

הרגליים רועדות לי.

אני מרגישה את הרטיבות מהלשון שלו עם הרטיבות של הכוס שלי, הכל מתערבב לנוזל אחד תשוקתי.

אני גומרת.

הכל רגיש.

הכל מעוצבב.

 


חולפות מספר שני והוא כבר מסובב אותי, מכוון אותי לדוגי.

התנוחה המועדפת עליי.

הוא חודר לי עם הזין היפה שלו לכוס שלי, שעדיין צר מהגמירה, ומזיין אותי ללא הפסקה.

לא נותן לי להתאושש.

אני מרגישה את הזין שלו עמוק, מרגישה אותו שוב ושוב. מרגישה אותו בול בזווית שאני אוהבת.

תומר שם לי הויברטור על הדגדגן ואני גומרת שוב.

הוא גומר אחריי.

לוקח שלוק מהיין, מביא לי גם ומתיר את הסרט האדום ממני.

לפני שנתיים. 11 בספטמבר 2021 בשעה 13:00

יצאתי למחניודה, כשעישנתי מחוץ למסעדה קלטתי את המשפט הזה:

 

 

ישר עלה בי חיוך שמעיד על הסכמה 😇

לפני שנתיים. 10 בספטמבר 2021 בשעה 9:09

מישהו פעם אמר לי ש״עם כל החיוכים, הצחוק והשמחת חיים שיש לך עדיין רואים את העצב אם מסתכלים לך עמוק בעיניים״.
זה כל-כך נכון.
משהו בי נשבר ולא התאחה מאז בחזרה.
השתדלתי מאז האונס להמשיך את החיים שלי כפי שהיו לפני, אבל זה לא באמת אפשרי.

רציתי לאהוב.
היכולת לאהוב זו מתנה בעיניי.
בכל שישי שהדלקתי נרות שבת ביקשתי שאהיה מסוגלת לאהוב.
זה משהו שאי שם אבד לו אחרי האונס.
נחסמתי.
הרגשתי פגומה שאני לא מסוגלת לאהוב.

עברתי תהליך כדי לזכות לאהוב.
עבדתי על המון עצמי.
צברתי המון חוויות רעות במהלך המסע הזה, אבל מכל חוויה לקחתי משהו.
למדתי.
ורק אז כששיחררתי ולא התעסקתי בזה, זה בא מעצמו, וכשזה בא זה בא בצורה הכי טובה שיכולתי לבקש.

בשבוע שעבר אחרי שנתיים דלות בחופש, אני ותומר נסענו לחופשה.
זה גם בדיוק נפל על התאריך שבו שנה שעברה הכרנו.
שנה שבה התמודדתי עם דברים לא קלים.
אבל כנראה שעשיתי משהו טוב בחיים אם מישהו מלמעלה שלח לי אותו.

מאז שתומר נכנס לי לחיים הלב שלי התמלא מחדש.
למדתי לאהוב ללא תנאי.
למדתי להתמסר, לסמוך בעיניים עצומות על בן זוג השלי.
למדתי מה זה להיות ביחד בטוב וברע.

חשבתי על מחווה קטנה ולא חומרית לציון יום השנה שלי ושל תומר.
בילדות גדלתי בבית על השירים של יהודה פוליקר.
השירים שלו עזרו לי להתמודד ולהתקדם הלאה מהחוויה הנוראית שעברתי בתור ילדה.
אז, משילוב בין השניים החלטתי להקדיש לתומר שיר של יהודה פוליקר.
כששמעתי אותו הצטמררתי.
הרגשתי שהוא מדבר אלינו ועלינו מאוד.

 

 

בנימה זו (אמנם קצת באיחור) אאחל שנה טובה ומתוקה, מלאה בהגשמה עצמית! 🙏🏻 🤍

לפני שנתיים. 18 באוגוסט 2021 בשעה 8:57

“קבעתי לך שיעור נהיגה ביום שישי בבוקר” אמא שלי מודיעה לי. אז בחופש הגדול לפני 8 שנים.
“מה? למה? את בכלל יודעת אם אני פנוייה?” אני משיבה לה.
“זה אותו מורה לנהיגה שלימד את אחים שלך” היא אומרת מבלי שהיא בכלל מתייחסת לדבריי.
“אבא יסיע אותך לשיעור נהיגה ומשם נסע לרויאל ביץ’ אז תארזי לפני”.

הגיע יום שישי, אבא מסיע אותי לשיעור נהיגה.
הוא והמורה לנהיגה מפטפטים קצת ואני נכנסת למושב הנהג.
הוא מציג את עצמי בפניו, אני מרגישה נבוכה מהסיטואציה.
“התחלת ללמוד לתיאוריה?” הוא שואל אותי.
“לא” אני עונה לו והוא אומר “יש לך בערך חודש לעבור את התיאוריה”.
“אחלה” אני אומרת לו.
קבענו שאגיע כל יום לשיעור נהיגה מתחילת השבוע, הייתה לי שעה קבועה.

אנחנו בדרך לאילת. נסיעה ארוכה ומייגעת.
תוך כדי הנסיעה כבר קבעתי תור לתיאוריה, ליום ראשון שמיד אחרי הסופ”ש.
לא הצלחתי להוציא את המורה לנהיגה מהראש כל החופשה, חשבתי שהלמידה תסיח את דעתי. אבל היא רק העצימה אותה.
אז הצבתי לי אתגר חדש - להזדיין איתו עד שאני מסיימת את לימודי הנהיגה.

הגיע התור שלי בתיאוריה, אני נכנסת למבחן.
תוך פחות מ-3 וחצי דקות סיימתי את המבחן.
“לא למדת?” הבוחן שואל אותי.
“למדתי” אני עונה לו, “אז זו פעם שנייה שלך?” הוא שואל ואני עונה לו שלא.
“לא נתקלתי בדבר כזה עדיין ואני כאן 20 שנה” הוא אומר לי.
“את חושבת שעברת?” הוא ממשיך ושואל.
“ברור שכן” אני עונה לו והולכת לאסוף את התוצאות, הוא בא אחריי כדי לראות.
“יפה לך, בהצלחה” הוא אומר לי.
“תודה ושיהיה לך יום נעים” אני מחזירה לו ומחייכת.

יום שני בבוקר, שיעור נהיגה שני.
אני מוציאה לו את התוצאות של התיאוריה.
“אוקיי, לזה לא ציפיתי” הוא אומר לי.
“אני בטוחה שיהיו הפתעות נוספות” אני אומרת לו וקצת נושכת את השפה התחתונה.

משיעור לשיעור הוייב בינינו התחיל להיות יותר טוב, פחות מביך.
היינו מדברים על החיים.
עם הזמן יותר ויותר שיתפנו אחד את השנייה.
המתח המיני הלך וגבר. שנינו הרגשנו את זה.

זה לא לקח הרבה זמן. 13 שיעורים.
דווקא את השיעור הזה קבעתי בערב. משהו בי הרגיש שזה יקרה.
אני זוכרת את הרגע הזה, הרגע הזה שהסתכלתי לו בעיניים כשעצרנו ברמזור.
“היית עם מישהו מאז מה שקרה?” הוא שואל אותי.
“כן” עניתי לו.
“ואיך היה?” הוא שוב שואל, “היה מדהים” אני עונה.
עצרנו בצד.
אני משחררת את החגורת בטיחות ועוברת לשבת עליו במושב שליד הנהג.
הוא ממשיך להסתכל לי בעיניים. המבט שלו חודר.
“אני אוהב את העיניים הירקרקות שלך, קיבלת אותן מאבא שלך”.
אני שותקת.
ואז הוא מתחיל לנשק לי את הצוואר.
לא האמנתי שזה קורה, הפנטזיה הופכת למציאות.
הוא יורד לאזור החזה, אני מרגישה את הכוס שלי חם כשאני יושבת עליו. אני מרגישה את הזין שלו כבר עומד.
הוא מוריד לי כתפייה אחת של השמלה, ואז את הכתפייה השנייה.
ואז פותח לי את החזייה.
מתבונן בשדיים שלי.
אנחנו מתהפכים ומשכיבים את הכיסא.
הוא מעליי. מוריד חולצה.
הוא מלקק לי את הפטמה ומשחק עם השנייה ביד שלו.
אני מרגישה את הזין שלו מתחכך בכוס שלי מבעד לשמלה.
אני גונחת.
הנשימות שלי הולכות ונהיות כבדות מעונג.
אני פותחת לו את הכפתור של הג’ינס ואת הרוכסן ומורידה לו את המכנס.
אני רוצה יותר להרגיש את הזין שלו מתחכך לי בכוס, בדגדגן.
הוא שולח את היד שלו בין הרגליים שלי.
בהתחלה הוא מלטף לי את הרגליים אבל לאט לאט עולה למעלה ולמרכז, לכיוון הכוס שלי.
הוא משפשף את האצבע שלו על הדגדגן שלי בתנועות מעגליות.
הוא מוריד לי את התחתונים מרחיק את הכיסא כמה שאפשר.
ואז אני קולטת את הראש שלו בין הרגליים שלי.
אני מרגישה את הלשון שלו בכוס שלי, טועמת אותי, מרגישה כמה אני רטובה.
הדגדגן שלי כבר זקור ונפוח וכשהלשון שלו מגיעה אליו אני קופצת מכל מגע שלה. העצבים שם כבר רגישים.
“כשדיברתי עם אמא שלך לקבוע שיעור ראשון שאלתי אותה איך את ואם את דומה לאחים שלך” הוא אומר לי וממשיך ללקק לרדת לי.
“נו ומה היא ענתה לך?” אני שואלת אותו.
“שאת הדובדבן שבקצפת” הוא עונה.
אני צוחקת.
“לא חושבת שהיא אמרה את זה באותו הקשר” אני מנסה להגיד תוך כדי שאני מרגישה את הכוס שלי מתכווץ מרוב הנאה.
“היא לא יודעת כמה היא צודקת” הוא אומר.
הרגליים שלי רועדות. אני תופסת חזק את הראש שלו בידיים שלי.
אני גומרת.
צריכה להסדיר נשימה. להירגע. גמרתי חזק.
הוא בינתיים מחפש קונדום, מוצא ומלביש על הזין שלו שעומד חזק.
אני שוכבת עדיין על הכיסא, הוא מחדיר לי את הזין לכוס.
הכוס שלי רטוב הזין מחליק לתוכו.
הוא שולח את היד שלו לדגדגן תוך כדי שהוא מזיין אותי.
אני מסתובבת, עם הגב אליו.
הוא מזיין אותי תוך כדי שהוא תופס לי את השדיים.
אני גומרת שוב והוא גומר אחריי.

לפני שנתיים. 24 ביולי 2021 בשעה 19:22

“את צריכה לתת לגוף שלך להחלים כמו שצריך.
הוא הולך לעבור משהו לא פשוט בכלל.
תבטיחי לי שתתני לו את הזמן הזה.
אל תתחילי לחפש עכשיו הרפתקאות חדשות”.
זה מה שהרופא המנתח שלי אמר לי לפני שבוע, בפגישה האחרונה לפני הניתוח.
נוצר בינינו חיבור כבר מהביקור הראשון שלי אצלו. 
הוא די קלט את הטיפוס שאני וזה רק הלך והתחזק עם הפגישות.
לכן, היה לו חשוב להגיד לי את זה.

עברו חמישה ימים מאז הניתוח אבל זה מרגיש הרבה יותר.
אני בעיקר חלשה, כאובה ולא שלמה.
מבלה את רוב היום במיטה.
אבל היום סוף סוף התקלחתי לבד. הצלחתי בעצמי.
זה היה קשה.
אבל זה היה שווה את זה.
מרגישה שאין לי ספייס.
שכל היום יש עליי השגחה.
זה כ”כ לא אופייני לי.
אני בחורה שרגילה להיות סופר עצמאית.

משהו בי לא שלם.
מרגישה שנלקח ממני משהו.
שחסר בי איזשהו חלק.
זה מחזיר אותי לאונס, לאותו סוג של הרגשה.
גם אז הרגשתי שלקחו ממני את הבתולים שלי ואת הזכות שלי לומר “לא”.
ועוד כמה דברים כמו התמימות שלי למשל.
ההבדל העיקרי הוא שאת הפרוצדורה לכריתת השחלות אני בחרתי לעבור ואת האונס לעומת זאת לא.

“בחרתי” זו מילה גדולה מדי, היא לא באמת משפקת את המצב.
בחרתי בהתאם לנסיבות ולאילוצים.
זאת הייתה בעיניי האופצייה הכי יעילה ובטוחה גם לתקופה הקרובה וגם לעתיד הרחוק.

והמחשבות והשאלות שרצות לי בראש הן:
מה עשו בשחלות שלי?
סתם זרקו אותן לפח אחר כך?
עד כדי כך הן חסרות תועלת?

אני לא בחורה של בית.
אני לא אוהבת להיות הרבה בבית.
כמובן שאני לא יכולה לנוח. זה משהו שאין לי.
אחד מהחסרונות הגדולים שלי הוא שאני לא יודעת להיות משועממת.
למדתי בימים האחרונים שגם את העולם אפשר לנהל מהמיטה.

אז ככל שהימים יעברו אני אחלים יותר מהר.
אני לפחות מקווה.

לפני שנתיים. 7 ביולי 2021 בשעה 7:21

קשה להיות רווקה, בייחוד עם הגברים של ימינו. 
למרות הרצון והשאיפה לזוגיות אני יכולה להגיד שדי נהנתי מחיי הרווקות, הייתי מזדיינת מלא, עושה מה שאני רוצה. 
תמיד הזדיינתי עם גברים שמבוגרים ממני, לפחות בכמה שנים.
אהבתי את הניסיון שלהם, את המגע שלהם, את הכבוד שלהם לגוף של אישה.

 

לפני שהכרתי את תומר תלמיד לשעבר שלי, נער בן 16-17, ניסה ״להזרים״ אותי ואני באופן אוטמטי סירבתי.
לא הצלחתי לשאת את המחשבה שאני אזדיין עם מישהו שצעיר ממני ב-6 שנים. 
אני זוכרת שאפילו התעצבנתי מההצעה שלו.

 

חודש אחרי ראיתי אותו באיזה אירוע. 
לא, ממש לא עלה לי חיוך על הפנים כמו בדר״כ כשראיתי אותו, אבל הוא בכל זאת הוא ניגש אליי. 
״דבר תאכלס מה אתה רוצה״ אני אומרת לו אחרי קצת בלבולי שכל ואחרי שאיבדתי כבר סבלנות. 
״פנטזיה חד פעמית איתך״ הוא עונה לי. 
הלם. 
הייתי המומה. לא האמנתי שככה נער ידבר אליי. באיזה אומץ בכלל?!
אני שותקת. 
לא יודעת איך להגיב. ההלם השתלט עליי.
״לא נראה לי שזה מתאים״ אני אומרת לו ובאה ללכת. 
הוא תופס לי את היד. 
״יש לך בדיוק 3 שניות לשחרר לי את היד ומאוד לא כדאי שאני אגיד ל-3״ אני אומרת לו והוא מיד משחרר לי את היד. 
התעצבנתי. 
ממש לפני שאני הולכת הוא אומר לי ״תמיד הייתה לי פנטזיה עלייך״. 
אני עומדת במקום עם הכוס יין ביד. 
לוגמת מהיין כדי להוריד את הפאניקה. 
״והפנטזיה הכי גדולה שלי זה שאת יורדת לי ויש לי הרגשה שאת מאוד טובה בזה״ הוא מוסיף. 
אחרי המשפט הזה כבר שתיתי את כל הכוס בשלוק אחד. מלבד ההלם הרגשתי מבוכה, התחלתי להסמיק, התחיל להיות לי חם. 
פתאום התחלתי להרגיש איזה עקצוץ שם למטה, את הרטיבות שמתחילה לבצבץ לה. 
״אני צריכה עוד יין״ אני אומרת לו והולכת. 
הוא בא אחריי. 
אני עדיין המומה. לא מעכלת את הסיטואציה. 
״זה יישאר דיסקרטי״ הוא אומר לי. 
״לא״ אני אומרת לו. 
״מה זאת אומרת תמיד?״ אני שואלת אותו מיד אחרי זה. 
״מאז שהיית מתרגלת שלנו״ הוא עונה. 
״לא חושבת ששידרתי משהו שיכל להוביל למצב כזה״ אני אומרת לו. 
״לא אמרתי ששידרת. אני נמשך אלייך מאוד״ הוא משיב. 
״אפשר שנדבר בכנות?״ הוא שואל. 
״אנחנו כבר מדברים בכנות״ אני אומרת לו בעצבים. 
״לא חשבת עליי בקטע כזה אף פעם?״ הוא שואל. 
אני מגחחת ואומרת לו שממש לא. 

 

משום מה אני מרגישה את הלחות שלי בתחתונים הולכת וגוברת. 
המוח מגיב בצורה אחת והגוף מגיב בצורה אחרת לחלוטין. 
״שלא תטעה זה מאוד מחמיא לי ואני מאוד מעריכה את האומץ והניסיון״ אני אומרת לו והולכת. 
בהמשך הערב הוא שוב ניגש אליי ואמר ”חלק מהפנטזיה שלי זה לגרום לך לגמור כל כך הרבה וכל כך חזק״. 

 

באותו הרגע החלטתי להגשים לו את הפנטזיה. 
הערכתי את הניסיון. 
הוא הזכיר לי את עצמי בגיל 16, כשהזרמתי את המורה נהיגה באמצע השיעור.

 

הלילה התפתח והגענו למיטה. 
אני תופסת לו את הראש ומצמידה אותו לכוס שלי. 
הוא מזיין לי את הכוס עם הלשון שלו. 
הוא מבצבץ משם ואומר ״כמה חיכיתי לרגע הזה״. 
מיד הוא חוזר, הלשון שלו דבוקה לדגדגן שלי. 
אני גומרת.
אחרי זה אני מורידה לו את התחתונים. מופתעת מהגודל של הזין שלו.
אני יורדת לו ומוצצת את הזין שלו עמוק.
לפני שהוא גומר אני מפסיקה.
אחרי זה הוא עולה מעליי, מזיין אותי.
שכחתי כמה כוח יש בגיל 16, כמה בגיל 16 הם רוצים לרצות.
אני גומרת חזק.


מאז נפגשנו עד שהכרתי את תומר.
הפכתי אותו ל”עבד מין” שלי.
לימדתי אותו איך להזדיין. 
לימדתי אותו איך להתייחס לאישה.
פתחתי בפניו עולם שלם של מין שהוא לא הכיר.

 

 

- הפוסט לא פתוח לדיון אם זה מוסרי או לא, לכל אחד/ת יש עקרונות משלו/ה -

לפני שנתיים. 30 ביוני 2021 בשעה 10:46

הנה הגיע לו המחזור האחרון. 
לא תיארתי לעצמי שזה יהיה בגיל 25.

בעוד 3 שבועות אעבור את הניתוח לכריתת השחלות.
יש בי חלק שמאוד שמח מפני שסביר להניח כי זה יפתור את הכאבים וההתקפים שאני חווה כבר שנה. אך מנגד, יש בי חלק שהוא לא שלם ואף עצוב.
אני הולכת לאבד חלק מהנשיות שלי.

גם בעבר כאשר לא הייתי מקבלת מחזור סדיר הייתי נתקלת בתגובות מהסוד של “איזה כיף לך שאת לא מקבלת מחזור כל חודש, זה חלומה של כל אישה”.
והייתי מגלגלת עיניים כי אני ממש לא חושבת שזה החלום של כל אישה.

עוד כשהייתי בגיל ההתבגרות המחזור היה קשה וכואב.
הרופאים, אני וסובביי ייחסו זאת לכך שהמחזור לא סדיר - הייתי מקבלת מחזור פעם ב-8 חודשים בערך.
התחלתי לקיים יחסים, זה היה מוקדם יחסית וגם קצת מפתיע אחרי האונס.
אחרי האונס הייתי סקרנית מאוד לגבי עולם הסקס ורציתי גם לקבל חוייה אחרת. חוייה מתקנת.
באותה התקופה לא ידעתי אם אני בהריון או לא מפני שהמחזור לא הגיע, אז הלכתי לרופא נשים וקיבלתי גלולות.

לקחתי את הגלולות שנים ובכך לא הרגשתי את האנדו.
אבל הוא תמיד היה שם.
יכול להיות שאם הייתי מטפלת באנדו מוקדם יותר לא הייתי מגיעה למצב של כריתת שחלות.

אחרי שהפסקתי את הגלולות והגוף התאפס על עצמו, התחלתי לקבל מחזור.
הפעם הוא היה יחסית סדיר, שמחתי מאוד. אבל עם השמחה גם הגיע הסבל וכאבים בכל מחזור שרק הלכו והחריפו.
היו לא מעט ימים שבהם הייתי מקיאה מכאבים, מתעלפת.
לא מסוגלת לזוז.

המחזור כל חודש הזכיר לי שאני אישה, שלגוף האישה יש יכולות עצומות ומופלאות.

צפוייה לי תקופת החלמה לא פשוטה ודרך מאתגרת.
[כבר יש לי רשימת סדרות לראות, אבל בכל מקרה אשמח להמלצות נוספות!]

אני מאוד חוששת, הראש שלי לא כאן…
אבל מזלי שאני מוקפת באנשים מדהימים שאוהבים אותי ותומכים בי. 
בדר”כ זאת אני התומכת.
לא רגילה להיות בצד השני של המשוואה.

אתמול הגיע המחזור האחרון אני ותומר “חגגנו”.
ישבנו במרפסת בדירה שלו עם פייסל ובקבוק יין (עד שחיכינו למשלוח של הסושי).
שמענו שירים ונזכרנו בחוויות מצחיקות יותר וגם פחות מהמחזורים הקודמים.

אז להתראות מחזור יקר שלי.
למרות שעשית לי חיים קשים אני מנצלת את הרגעים להרגיש אותך בפעם האחרונה ♥️.

 

לפני שנתיים. 23 ביוני 2021 בשעה 16:35

לא ישנתי כל הלילה, כבר כמה ימים יש לי התקף כאבים.. מזל שתקופת מבחנים… 
כדי להרגיע את עצמי ולהסיח את הדעת אני שומעת שירים, את הפלייליסט הרגיל שלי ואז מגיע שיר שתמיד מזכיר לי את זה שלפני חודשיים החבר הכי טוב של תומר התחתן.

תומר היה המלווה שלו לאורך כל היום ואני הצטרפתי לאירוע עצמו.
זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי באופן פיזי את תומר לאחר שבוע וחצי, הוא היה בניו-יורק לנסיעת עסקים ואני נשארתי בארץ. 
נכנסתי לאולם, תומר ישר הבחין בי ובא לעברי תוך כדי שהוא בוחן את ההופעה שדפקתי - שמלת שטיפה שחורה עם גזרה מהממת, נעלי עקב שחורות, תיק עור שחור וכמובן אקססוריז. כמובן שגם את השיער סידרתי והתאפרתי.
כבר באותו הרגע אני מתחילה להרגיש את הכוס שלי מתחיל להיות לח ורטוב.
תומר כמו תמיד דואג לי ומביא לי כוס יין רוזה (האהוב עליי).
“רק כוס אחת, אני צריכה להחזיר אותנו הביתה” אני אומרת לו.
במהלך הערב תומר חגג לו והשתכר, אני הייתי המבוגר האחראי, בדר”כ זה הפוך אצלנו..

באיזשהו שלב הייתי צריכה להתפנות “יש לי פיפי” אני אומרת לתומר באוזן.
“אני בא איתך” הוא אומר לי.
תומר מלווה אותי לשירותים, מחכה לי בחוץ.
בדיוק שאני מסיימת להתפנות ומסיימת להסתדר אני קוראת לו להיכנס לתא שלי.

התגעגעתי אליו אבל גם התגעגעתי לא פחות לזין שלו.

ברקע מתחיל להתנגן לו השיר “Don't Stop The Music” של Rihanna (אחד השירים הטובים לה לדעתי).
אני תופסת את הראש של תומר בשתי ידיי, מנשקת אותו, יורדת לאט לאט לכיוון המותניים, מורידה לו את המכנסיים.
“זאת הפעם הראשונה שאנחנו נזדיין במקום ציבורי” אני אומרת לו תוך כדי שאני מסתכלת עליו מלמטה.
אני רואה כמה שזה מדליק אותו, אני רואה את זה בעיניים שלו, אני מרגישה את הזקפה שלו.
הוא מרים אותי מהרצפה, מסובב אותי לקיר, כשהגב שלי מופנה כלפיו והידיים שלי מונחות על הקיר.
הוא מרים לי את השמלה אבל לא מפשיט אותה ממני, מוריד לי את התחתונים.
אני שומעת אותו פותח את החגורה שלו, את המכנסיים, מוריד את התחתונים ואת המכנסיים.
הוא חודר לתוכי. הכוס שלי כבר מטפטף…
אנחנו שומעים את השיר ברקע, תומר מתחיל לזיין אותי.
אני מתחילה לגנוח תומר תוך כדי אומר לי לסתום את הפה ושאני צריכה להיות יותר בשקט.
הוא מתעצבן. אני אוהבת שהוא מתעצבן. ככה הוא מזיין אותי חזק יותר ועמוק יותר.
אני עדיין לא שולטת בגניחות שלי, עדיין ממשיכה לגנוח חזק.
תומר לוקח את התחתוני חוטיני השחורים שלי, מסובב את הפרצוף שלי אליו תוך כדי שהוא מושך לי את השיער, ודוחף לי אותם לפה.
“ככה אולי תהיי יותר בשקט” הוא אומר לי.
אני מחייכת.
אני אוהבת שהוא אגרסיבי איתי.
הוא תופס לי את השיער בחוזקה וככל שהקצב של השיר עולה ככה הוא מזיין אותי חזק יותר.
אני רועדת מתוך הנאה.
אני קרובה לגמירה.
“את לא גומרת אם אני לא אומר לך שאת יכולה” תומר לוחש לי באוזן.
הכוס שלי מתכווץ יותר ויותר על הזין שלו.
הוא עומד לגמור ואומר לי “תגמרי”.
אני גומרת ותוך כדי גם הוא.

הוא מוציא לי את התחתונים מהפה, מנשק אותי, מלביש לי את התחתונים בחזרה ומוריד לי את השמלה.
אנחנו יוצאים מהתא של השירותים.
אני מסתדרת בחזרה, מסדרת את השיער ואת האיפור, מסדירה נשימה.
“אם חשבת שזה הכל את טועה” הוא אומר לי כשאנחנו בדרך חזרה.

 

 

ערב טוב❣️

 

 

לפני שנתיים. 14 ביוני 2021 בשעה 12:33

בהתחלה הסקס שלי ושל תומר היה ונילי לחלוטין.

הרגשתי שהוא מאוד נזהר איתי, כאילו הוא הולך על ביצים.

ידעתי שזה בגלל האונס. הנושא הזה עלה כבר באחד מן הדייטים הראשונים.

כן נהנתי וכן גם גמרתי, אבל משהו היה חסר לי.

האגריסיביות בין היתר.

 


התלבטתי אם לפתוח עם תומר את עניין השליטה או לא. זה היה מוקדם מדי.

תמיד אנשים משליכים את האונס על השליטה, הייתה לי תחושה שגם הוא יילך לכיוון הזה.

יכול מאוד להיות שהמשיכה שלי לעולם השליטה נובעת מהאונס, אני כמעט בטוחה שכן.

אבל לא על זה אני רוצה לכתוב.

 


ידעתי שאני צריכה לחשוף את תומר לשליטה באופן הדרגתי. לכן, הדבר הראשון שהצעתי לו שננסה זה סוכריות קופצות.

 


בהתחלה הוא לא הבין מה אני רוצה, איך אני מתכננת

להשתמש בהן ולשלב אותן.

אבל הוא הסכים לנסות.

 


לקח לי המון זמן למצוא סוכריות קופצות, מסתבר שזה כבר לא ממתק נפוץ במיוחד…

 

באותו הערב שמצאתי, תוך כדי שאנחנו רואים ביחד סדרה בנטפליקס ותוך כדי שהוא מתחיל לאט לאט לשלוח את הידייםשלו לשדיים שלו, עברה בי המחשבה שאני כבר משתוקקת שננסה את הסוכריות קופצות 💥.

אז תומר ממשיך לשחק לי בשדיים, בפטמות, יודע להתחיל לחרמן אותי כמו שאני אוהבת.

ואני תוך כדי מריצה בראש על איך אני מגיעה לתיק לקחת את הסוכריות קופצות.

פתאום הוא קיבל שיחה דחופה מהעבודה ויצא למרפסת לענות.

כמובן שניצלתי את ההזדמנות והלכתי להביא את הסוכריות קופצות.

החבאתי אותן בתחתונים שלי.

ממש לא ממליצה להחביא לזמן ממושך זה שיא הלא נוח.

 


כשהוא חוזר בחזרה אני עומדת מולו במטבח ואני כבר רואה את החרמנות בעיניים שלו. אני רואה את הרצון שלו לזיין אותי. לפרוק.

הוא ניגש אליי בחזרה. מניח את האייפון שלי ושלו בצד.

הוא מאחוריי. אני מרגישה את הנשימות שלו, שומעת אותן.

לאט לאט הוא מתחיל שוב לשלוח את הידיים שלו לשדיים שלי, תוך כדי אני מבליטה את הישבן שלי, רוצה להרגיש איך הזין שלו מתקשה. עומד לכבודי.

אני שומעת את הנשימות שלו נהיות כבדות.

הוא מוריד לי את החולצה, אני מסתובבת אליו.

אנחנו הולכים לכיוון חדר השינה.

הוא משכיב אותי על המיטה. הוא מעליי.

הוא מוריד לי את הג׳ינס. אני נשארת עם תחתונים.

הוא מרגיש שיש שם משהו מוזר, הוא מסתכל עליי ואני מחייכת.

״הפתעה״ אני אומרת לו עם חיוך שובבי תוך כדי שאני מוציאה את הסוכריות קופצות מהתחתונים.

הוא צוחק. הוא היה קצת המום בהתחלה לדעתי…

״מה עושים עם זה?״ הוא שואל אותי.

״תשאיר את זה לי״ אני עונה לו.

אני אומרת לו לשכב על הגב ועולה מעליו, מתיישבת לו על הזין. אני אוהבת להרגיש את הזין שלו, להתחכך בו.

לאט לאט אני מורידה לו את החולצה ואת המכנסיים, הוא נשאר עם תחתונים.

אני פותחת את הסוכריות קופצות, שמה קצת בפה שלי ומהר עולה לכיוון הפה שלו כדי לנשק אותו. הוא מרגיש אותן מתפוצצות לו בפה.

אחרי זה אני יורדת לאט לאט לכיוון הזין שלו. מורידה לו את התחתונים.

מתחילה להרטיב את הזין שלו עם הלשון שלי כדי שהסוכריות ייתפסו.

שופכת סוכריות קופצות על הזין שלו ומתחילה למצוץ לו את הזין עמוק.

הסוכריות קופצות תוך כדי מתפוצצות לו על הזין. אני מרגישה אותן גם מתפוצצות בפה שלי.

לאט לאט גם יורדת לביצים שלו.

אני מרגישה את העונג שלו, את הריגוש שלו. זה מספק אותי. זה גורם לי לרצות לספק אותו יותר.

אני שופכת את יתרת התכולה של הסוכריות הקופצות על הזין שלו ומתחילה למצוץ מהר ועמוק.

אני מהדקת את השפתיים שלי על הזין שלו.

מרגישה את הסוכריות מתפוצצות.

שומעת את הגניחות שלו, את הנשימות שלו, את ההנאה שלו.

אני מוצצת מהר יותר ויותר.

אני מבינה שהוא כבר מתקרב לגמירה, אני ממשיכה.

עד אז הוא אף פעם לא גמר לי בפה.

התנגד לזה משום מה…

אבל בפעם הזאת הוא לא יכל לשלוט בגמירה.

הרגשתי את השפיך שלו מתפוצץ לי בתוך הפה.

אני מסתכלת עליו ונושכת שפתיים תוך כדי שאני נוטפת מרוב חרמנות.

לפני שנתיים. 13 ביוני 2021 בשעה 13:40

יום שישי, חוגגות לחברה מסיבת רווקות, השעה 11:30 ואני כבר עם מוחיטו שני על שפת הבריכה, עדיין מנסה להתגבר על ההאנגאובר מאתמול, מורחת על עצמי קצת ניוואה כדי לתפוס קצת צבע.
״אני לא יודעת מי יותר לבן את או הניוואה״ אחת החברות אומרת לי ואנחנו צוחקות.
״נו מה איתך ועם תומר? מתי הוא יציע לדעתך?״ מישהי אחרת שואלת אותי.
״אני ותומר נפרדנו״ עניתי.
החברות הטובות שלי יודעות. הן תומכות בי, דואגות להוציא אותי, להרים לי את המצב רוח טיפה וכמובן שגם דאגו להחליף נושא שיחה.

את תומר הכרתי בתחילת ספטמבר.
ראיתי אותו בחתונה.
ברגע שראיתי אותו ליבי החסיר פעימה, נעתקה נשמתי. אפילו שזה היה ממש מרחוק.

יום למחרת, שלחתי לבחור שהתחתן תמונה של תומר ושאלתי אותו אם הוא רווק.
הוא ענה לי שכן.
ביקשתי את המספר של תומר וקיבלתי אותו בדיוק כשיצאתי עם חברות.
״יאללה אני מזמינה אותו לדייט״ אני אומרת להן.
הדעות היו חלוקות, יש כאלו שעודדו ויש כאלה שאמרו שזו פדיחה.
בסוף החלטתי להקשיב לעצמי ושלחתי לו הודעה.
אחרי שיחה קצרצרה הזמנתי אותו לשתות קפה.
יומיים לאחר מכן נפגשנו במתחם התחנה.
קנינו קפה ועשינו טיול.
זו הייתה התקופה של הקורונה - לא היו מסעדות/בתי קפה פתוחים.
״מתנצלת שיש לי רק שעתיים להקדיש לך, פשוט יש לי כל יום חתונה בשבוע הקרוב ואני חייבת להספיק להתארגן״ אמרתי לו.
השעתיים עברו מהר מאוד, השיחה זרמה, הכל הרגיש טבעי. הרגשתי משהו שונה.
המשכנו לצאת, דייט שני, דייט שלישי, בדייט החמישי כבר שכבנו. סקס מהמם.

מה שאהבתי בתומר זה שבמיטה הייתי הזונה שלו, הוא עשה בי כל מה שהוא רצה.
לאט לאט הראיתי לו את הצד הקינקי שבי והוא אהב את זה.

אחרי חודש הוא כבר הכיר אותי למשפחה שלו. אני גם הכרתי אותו למשפחה שלי.
הרגשות שלי כלפיו רק הלכו והתעצמו.
התאהבתי בו. אני עדיין מאוהבת בו.

אחרי שלושה חודשים כבר חצי גרתי אצלו. הייתי ישנה אצלו 2-3 לילות בשבוע לפחות.
תומר הכיל אותי כמו שאף גבר אחר לא הכיל. קיבל אותי כמו שאני. קיבל את הכאבים הכרוניים מהאנדו ואת השגרה העמוסה.
הוא ידע איך לגשת אליי.

במהלך הזוגיות שלנו הוא דיבר איתי על הרצון שלו להקים משפחה. הוא השתוקק להיות אבא.
בתהליך הבירור והאבחון של האנדו הוא היה איתי בכל רגע נתון. בא לכל בדיקה ולכל ייעוץ.
עם הזמן ובמיוחד לקראת סוף האבחון הבנתי שהסיכוי שלי להביא ילדים לעולם הוא נמוך ובכל מקרה אצטרך לעשות הפריות.

לא יכולתי להעביר אותו את הדרך הזאת.
לא יכולתי מראש להכניס אותו לזה.
אז קמתי והלכתי. נפרדתי ממנו.

עברו שלושה שבועות מאז ועדיין מאוד קשה לי.
כל נשימה יותר כואבת מהשנייה.
עדיין לא הלכתי להביא את הדברים שלי מהדירה שלו. כרגע אני לא חושבת שאני מסוגלת להתמודד עם המפגש איתו.
בעצם אני כן מסוגלת להתמודד, אני פשוט לא רוצה.