ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים כנשלטת

לפני 3 חודשים. 3 באפר׳ 2020, 22:07

יום שביעי שלא ראיתי אף אחד.

אני חיה לבד, הולכת בבוקר או בערב למשמרת במד"א.

חוזרת, לומדת, ישנה 3-4 שעות וקמה.

מדברת בין לבין עם חברים בזום, עם ההורים.

ואז רואה ששר הבריאות היפר את ההנחיות. לא יודעת מה אני מרגישה באותו רגע.

יש לי ערב חופשי היום.

הדלקתי לי פייסל. 

מנסה לעבור על כל ההודעות שנותר ללא ממענה ממני. 

מקשקשת קצת עם ההורים בפייסטיים.

חברה טובה שולחת לי שיר ואומרת לי "את חייבת לשמוע אבל רק עם אוזניות". 

שמתי את האירפודס.

"אה, ותעשי עוד שאכטה לפני".

לא מבינה מה היא רוצה ממני.

עושה עוד שאכטה, ואז היא שולחת לי את השיר.

נחשפתי לעולם של ה-8D Music. גיליתי עולם חדש.

הרגשתי אותו כאן לידי.

זה משה מטורף.

 

תעשו לעצמכם טובה, מי שלא מכיר, תשמעו. אבל רק עם אוזניות!!

 

 

 

רק בריאות לכולנו, ושנדע ימים טובים ויותר!

 

לפני 5 חודשים. 31 בינו׳ 2020, 18:28

וואו איזה 3 חודשים עברו עליי. 

למדתי כל כך הרבה. לא, לא רק בלימודים עצמם. 

גם למדתי על עצמי. 

למדתי לאהוב את עצמי. 

למדתי להעריך את עצמי. 

למדתי מה אני שווה. 

נשבר לי הלב פעמיים. כן, פעמיים. 

אבל רק התחזקתי מזה. רק למדתי להעריך כמה אני שווה. 

למדתי להנות מסקס. לא היה כל כך הרבה, אבל מה שהיה היה משמעותי. 

למדתי להנות מהחיים. 

למדתי להיות אני עצמי. 

למדתי להנות גם מהלבד. 

למדתי לשחרר. 

למדתי לקום כל בוקר עם חיוך. גם אם לא ישנתי כל הלילה. 

למדתי לצחוק על הדברים. 

לא היה יום אחד משעמם. כל יום חוויתי משהו חדש. 

גם כשקיבלתי מצטיינת דיקן כי אני עם הממוצע הכי גבוה בכיתה, לא התרגשתי. זה כבר לא הזיז.

ואז הבנתי, זה הרגע. זה הרגע שאני מוכנה לשחרר שליטה. 

לפני 7 חודשים. 29 בנוב׳ 2019, 18:58

לאחר שבוע עמוס שלא היה לי זמן להיכנס לכלוב, קראתי את כל ההודעות שלכן/ם.

רובכן/ם ביקשו ממני המלצות לשיר של Dennis Lloyd.

אז השיר הכי אהוב עליי זה GFY.

 

 

 

מקדישה אותו לכל הגברים (והיו לא מעט) שאמרו לי "לכי תזדייני יא חתיכת כלבה".

מתנצלת אם פגעתי לכם באגו.

 

 

 

לפני 7 חודשים. 23 בנוב׳ 2019, 20:22

חגגתי השבוע יום הולדת!🎉

החגיגות התחילו בסשן.

היה לי חשק להזדיין ביום הולדת. 

אני כבר כמעט לא מזדיינת. לא מחפשת סקס. מחפשת משהו מעבר.

הסשן היה מדהים. בדיוק מה שרציתי.

הגעתי אליו לדירה אחרי יום לימודים ארוך, בהתחלה חשבתי לוותר כי רק ב-22:40 נכנסתי הביתה.

אבל רציתי לפתוח את השנה החדשה שלי עם זין, אז התארגנתי מהר והלכתי.

לבשתי את השמלה השחורה החשופה שלי, סט של חזייה שחורה וחוטיני שחור וכמובן שנעלי עקב שחורות גבוהות.

לפני שהגעתי אליו הדלקתי פייסל מחוץ לאוטו ועישנתי כמה שאכטות.

הגעתי אליו לדירה. הוא חיכה לי.

אנחנו בקושי מתקשרים. לא יודעת למה. זה אף פעם לא קרה לי עם מישהו אחר החוסר תקשורת הזאת.

אני מניחה את הדברים שלי על השידה בכניסה.

הוא מצמיד אותי לשידה, אני מרגישה את הזין שלו מתחכך בישבן שלי, מרגישה אותו לאט לאט מזדקר.

אחרי זה הוא מוריד לי את הראש לשידה, מעלה לי את השמלה ונותן לי כמה ספאנקים. 

אחרי כל סאפנק אני גונחת. 

זה מרטיב אותי.

אחרי זה הוא לוקח אותי לכיוון המיטה שלו. 

שם לי כיסוי עיניים, שם לי AirPods עם פלייליסט שהוא הכין כבר מראש, בעיקר שירים של Dennis Lloyd (שאני מאוד אוהבת).

אני לא רואה ולא יכולה לשמוע מה מתרחש.

אני רק יכולה להרגיש ולהריח.

החושים שלי מתחדדים.

אני מרגישה שאני בעננים, גם מהסיטואציה וגם מהירוק.

הוא מפשיט אותי מהשמלה, מוריד לי את החזייה והתחתונים.

מושיב אותי על המיטה שלו.

אני יושבת ומחכה. לא מבינה מה קורה.

אחרי בערך דקה הוא מוריד לי סטירה. 

אני קצת בהלם בשנייה הראשונה אבל אז החיוך עולה לי.

הוא לוקח את הזין שלו ודחוף לי אותו לפה.

מזיין לי את הגרון עמוק.

הוא משכיב אותי על המיטה, אני כבר לא מרגישה את הנוכחות שלו.

הוא הלך להביא משהו.

הוא חוזר וקושר לי את הידיים.

אני לא יכולה להזיז אותן.

זה עושה לי את זה ממש. אני כבר ממש רטובה.

אני מרגישה אותו מעליי.

אני לא יודעת מה הוא הולך לעשות בי.

פתאום הוא פותח לי את הרגליים ויורד לי. הוא יורק לי בכוס ומתחיל ללקק לי את הדגדגן.

תוך כדי הוא גם נושך אותי, דוחף לי אצבעות.

מטריף אותי. 

אני שומעת את השירים שמתאימים בדיוק לאווירה ברקע, אני בשיכרון חושים.

הקצב של הנשימות שלי מתגבר, אני גונחת ממש חזק.

הוא דוחף לי את התחתונים שלי לפה.

אחרי זה הוא מסובב אותי.

נותן לי כמה ספאנקים, התחת שלי כבר כואב, ומתחיל לזיין אותי בדוגי.

חזק. עמוק.

הוא מפסיק באופן פתאומי, ומשכיב אותי על הגב.

אני שוב לא מרגישה את הנוכחות שלו.

הוא שוב הלך להביא משהו.

אני זוכרת את ההמתנה שנראתה כמו נצח, את הסקרנות.

אני זוכרת שאחרי משהו כמו 2 דקות כבר הרגשתי את הטיפה הראשונה של השעווה של הנר על הגוף שלי.

הוא התחיל בבטן, בידיים וברגליים ואז עבר לכוס ולשדיים שלי.

בכל טיפה הופתעתי מחדש. לא ידעתי מתי היא תבוא. 

אחרי זה הוא מתחיל לזיין אותי שוב.

אני לא יכולה להגיב או לגעת בו, הוא משחרר לי את הידיים.

אני שורטת אותו בגב מרוב הנאה.

אני גומרת והוא גומר אחריי.

אני מתאוששת על עצמי דקה, מתאפסת על עצמי ומתחילה להתלבש בחזרה.

הוא מסתכל עליי מתלבשת. מביא לי מים.

אני מתכוונת ללכת הביתה "לילה טוב ותודה רבה" אני אומרת לו.

מנומסת שכזו.

"חכי" הוא אומר לי. 

הוא מתקרב אליי מנשק אותי בפה ואומר לי "יום הולדת שמח".

אני חושבת שזה היה הרגע הכי אינטימי בתקופה של שנתיים שאני מכירה אותו.

אני מחייכת אליו, קצת מופתעת לטובה ואומרת לו "תודה".

 

לפני 7 חודשים. 15 בנוב׳ 2019, 16:17

נשארתי אתמול עד מאוחר בלימודים.

היו לי כמה מאמרים שהייתי צריכה לעבור עליהם לקראת המעבדה, וגם להכין דו"ח מכין.

יצאתי החוצה לפינת עישון.

הייתי חייבת הפסקה של כמה דקות, לנשום קצת אוויר.

מישהי מהמדור סיוע לסטודנט דיברה שם עם מישהו.

"איך את ככה מכירה את כולם?" אני צוחקת איתה.

"זה התפקיד שלי" היא אומרת לי ואנחנו מתחילות לצחוק ביחד.

הבחור שאיתה מסתכל עליי מוזר.

לאחרונה אנשים מסתכלים עליי מוזר.

אני לא יודעת למה.

"את דמות מוכרת" הוא אומר לי.

"מה זאת אומרת?" אני שואלת אותו.

אני יודעת שרוב הסטדונטים מכירים אותי, אני טיפוס שמאוד קל להתחבר אליו.

"יש עלייך דיבור ****" הוא אומר לי, מוסיף את השם הפרטי שלי.

פאקינג לא דיברתי עם הבנאדם בחיים.

אני מחייכת.

השיחה הופכת להיות מעניינת.

"איזה דיבור?" אני שואלת אותו.

"על איך אין לך אף אחד" הוא עונה לי.

שוב השיחה המייאשת הזאת, אני חושבת לעצמי. עברתי אותה כל כך הרבה פעמים מאז שהתחילה השנה השנייה של הלימודים.
כל אחד שדיברתי איתו שאל אותי את זה.

"אני לא נכנסת לזה עכשיו" אני עונה לו.

"אז את לא שואלת את עצמך את זה?" הוא מחזיר לי.

"שואלת מה?" אני עונה לו.

"למה אין לך אף אחד?" הוא עונה לי "את יפה, את מצחיקה, את חכמה מאוד, את חברותית, את קלילה, את מסוג האנשים שמאירים את החדר איך שהם נכנסים אליו" הוא מוסיף.

"שמעתי על כל הברקסים שדקפת לגברים כאן" הוא ממשיך ומוסיף.

אני מסתכלת עליו בהלם קליל, אבל אני גם מאוד מבודרת מהאומץ שלו לבוא ולהגיד לי את זה.

"אז למה את לבד?" הוא שואל שוב.

האמת שזו שאלה שאני חושבת עלייה הרבה.

אני פשוט עדיין לא מצאתי את המישהו שיגרום לי לרצות איתו משהו מעבר לסקס או מעבר לשיחה פשוטה.

"איך זה להרגיש כל כך סקסית?" הוא שואל אותי.

"אחלה" אני אומרת לו והולכת.

כיף להיות סקסית, אבל בוא נגיד שהרבה זמן לא עשיתי סקס, אני חושבת לעצמי תוך כדי.

 

 

 

 

 

 

לפני 8 חודשים. 9 בנוב׳ 2019, 17:25

אני בן אדם עם המון שלווה פנימית.

אני לא נלחצת מכל דבר. 

אפילו במבחנים המרצים לא הבינו איך אני לא בלחץ, איך אני פותרת את המבחנים בנועם וברוגע, ומתמודדת איתם. 

זה מוכיח את עצמו עד כה. 

אני לא מבזבזת אנרגייה על שטויות ולכן אני יכולה להתרכז בדברים המהותיים בלי לחץ ועם המון מחשבה.

השבוע זה קרה. 

מישהו הוציא אותי משלוותי.

זה לא אופייני לי.

במשך ארבעה ימים אני חסרת שלווה.

לא ישנה טוב בלילה.

מסיימת כל ערב עם שאכטה.

הבטחתי לעצמי שעד היום בלילה אני נותנת לעצמי להיות בחוסר השלווה הזה.

עד היום בלילה אני מחליטה מה יהיו הצעדים הבאים שלי.

עברו לי המון דרכים בראש - לגרום לו לסבול, לשחרר, להשיג את מה שאני רוצה בכל מחיר וכו'.

אני עדיין לא יודעת איך אני הולכת להתנהג מחר.

אני יכולה להיות כלבה. אני יכולה לשתק אותו אפילו רק במבט אחד שלי.

אין לו כוח עליי.

 

 

 

לפני שנה. 25 באפר׳ 2019, 23:38

יצאתי אתמול מהמסיבה.

השעה 04:00 בבוקר. 

עוצרת ב am:pm בדרך הביתה. 

מרוקנת מדף של חטיפים. 

אחד מכל סוג (מהבמבה לקחתי שתי שקיות).

כבר אין לי מקום בידיים. 

הולכת לקופה ונזהרת שלא יפול לי איזה חטיף תוך כדי.

בדרך לקופה אני אוספת כמה שוקולדים. 

ככה זה שאומרים לי לרדת לקנות איזה משהו לנשנש. 

לפני שירדתי מהאוטו דיברנו. אמרתי לו שאחזור אליו עוד דקה, שאני יורדת לקנות קצת שטויות. 

אחרי כמה דקות שאני מתעכבת הוא לא מבין למה לוקח לי כל כך הרבה זמן. הוא שולח לי הודעה. 

אני שולחת לו תמונה של השקית עם כל החטיפים. 

אז אני מבין שעישנת ממש הרבה...״ הוא כותב לי. 

הוא לא אוהב שאני מעשנת. 

באותו הרגע אני מרגישה כמו ילדה קטנה שאכזבו את ההורים שלה. 

מרגישה משהו שלא הרגשתי בעבר. 

מצד אחד יש את הצד המרדני שלי ששם זין ולא מעניין אותו מכלום. מצד שני יש את הצד המרצה שלי. אני רוצה לרצות אותו, כמו שהוא מנסה לרצות אותי.

אבל תאכלס בכלל לא עישנתי הרבה. 

 

לפני שנה. 24 באפר׳ 2019, 21:31

פעם לא סבלתי את הים.

לא אהבתי את התחושה המחוספסת של החול. 

לא אהבתי את זה שאחר כך במשך ימים יש חול בכל מקום.

כיום - ברגע שבו השמש יוצאת אני בים.

יש כל כך שקט נפשי בים. 

תאכלס אין יותר מדי מה לעשות חוץ מלקרוא ספר טוב, לפטפט עם חברות ולשמוע שירים.

היום פתחתי את עונת הרחצה באופן רשמי.

ביליתי כמה שעות טובות בים.

התוצאה לאחר שנרדמתי בשמש כמה שעות טובות מצורפת למטה.

כואב לי הגוף. כולו. 

חיכוך קטן עם הבגד ואני מתה.

יש לי תחושה שהוא לא יאהב את זה, אולי אפילו ינצל את זה בשבילו.

 

 

עונת רחצה נעימה! :)

לפני שנה. 17 באפר׳ 2019, 22:04

אני אוהבת את האווירה של הפסח. 

זה החג המושלם בשביל חולת סדר וניקיון כמוני. 

מתה על הריח של האקונומיקה. 

היום סידרתי את החדר לפסח. 

בדרך כלל אני לא מחכה לפסח, אבל השנה לא היה לי כל כך זמן, ואם יש משהו שאני שונאת זה שמישהו מסדר לי את הדברים והורס לי את הסדר שאליו אני רגילה. 

מצאתי חולצה שלו. כזאת שהוא היה ישן איתה אצלי. היא עדיין עם הריח שלו. 

אני נזכרת בשיחה שהייתה לנו לפני מספר שבועות. 

״איך יכול להיות שהייתי האוויר לנשימה שלך ועכשיו את לא מרגישה כלום?״ הוא שאל אותי. בחרתי לא לענות לו על השאלה. אבל ידעתי את התשובה. 

הוא באמת היה האוויר לנשימה שלי. הוא היה כל חיי באותה תקופה. 

הפרידה שלנו הייתה קשה.

אני זוכרת שהנשימה הראשונה אחרי הפרידה הייתה כל כך כואבת. לא הרגשתי כאב כזה מימי. אני זוכרת איך בכיתי כל הלילה, לא חשבתי שקיימת בי כמות כזו של דמעות. גם כשעברתי דברים קשים יותר בחיים, לא בכיתי ככה. 

זאת הייתה התשובה שלי לשאלה שלו. שהוא כל כך הכאיב לי שלא יכולתי לסלוח לו על זה. 

אבל עדיין כשראיתי את החולצה עלה בי חיוך לשנייה, ומיד לאחר מכן זרקתי אותה. 

ואז עוד אחד כשמצאתי כמה פלאגים אנאלי עם בגדלים שונים, ויברטור ועוד כל מיני צעצועים למיניהם. 

אותם בניגוד לחולצה לא זרקתי. ניקיתי אותם. בתקווה שאשתמש בהם בקרוב. 

אין ספק שככל שאני מסדרת יותר אני מוצאת הפתעות נעימות יותר :)

לפני שנה. 17 באפר׳ 2019, 0:08

אני סוף סוף בחופש. 

טוב, זה לא ממש חופש בהתחשב בכמות העבודות שיש לי להגיש. אבל עדיין קצת אוויר לנשימה. 

הלכתי היום לקניון. בדרך כלל אני לא אוהבת לעשות שופינג בקניון, אני קונה הכל דרך האינטנרט.

״תהל, את רוצה שאני אביא לך סטירה? אני אביא לך סטירה אם עוד פעם תפילי את החולצה לרצפה״.

אני שומעת את הצעקות האלו. 

אני רואה אמא צעירה צועקת על הילדה שלה, היא נראית בת שנה כמעט. 

אני בהלם. 

אני לא מבינה איך אמא יכולה לדבר ככה לבת שלה. 

לא מבינה איך אפשר לדבר ככה לתינוקת, כשהיא לא יכולה להגיב. 

אני שמה לב איך האמא מדברת בנייד שלה עם איזו חברה בקולי קולות, לא מתייחסת לבת שלה שאיתה, הבת שלה רוצה ממנה מעט יחס אז היא בוחנת את התגובה שלה בכך שהיא מפילה לה את החולצה שהיא רוצה למדוד לרצפה. 

אני לפעמים לא מבינה או שאולי אני לא מציאותית. 

אני לא יודעת איך אפשר להתנהג כך. 

ישנם זוגות שעוברים גיהנום עד שהם מצליחים להביא ילד לעולם. זה לא דבר של מה בכך. 

ואז אני רואה אמא שמעיזה ככה להתנהג לבת שלה. 

אני יודעת שברגע שאחליט שאני רוצה להיות אמא אני אעשה את זה בלב שלם, שאגיע למצב שבו אקריב את כל חיי לילדים שלי. 

שאני אוכל ללכת לטייל איתם ולהתייחס רק אליהם, וברגעים שבהם אני איתם אז שיזדיין כל העולם, כל היחס שלי יופנה אליהם. 

אלו רגעים בחיים שלדעתי בונים אותך, שמראים לך איך *לא* להתנהג.