****טריגר אונס****
לפעמים אני חושבת לעצמי איזה מזל שהתחלתי אז בזמנו, לפני 4 שנים, עם תומר… שהיה לי את האומץ לשלוח הודעה, ככה משום מקום.
אני זוכרת שכשהתחלנו לצאת, היינו נפגשים בעיקר אצלו כי רוב המקומות היו סגורים בגלל הקורונה. היינו מזמינים אוכל, יושבים, מדברים, לפעמים גם סתם רואים טלוויזיה.
אבל לא הבנתי איך למרות המשיכה שהייתה מורגשת משני הצדדים הוא לא מתקרב אליי, איך לא נוצרת שום אינטימיות מינית.
לאט לאט, התחיל ליפול לי האסימון. הבנתי שהוא יודע על האונס והוא פשוט לא יודע איך לגשת.. הוא לא יודע אם אפשר או אי אפשר.
ככה זה שמכירים דרך אנשים שיודעים על זה. הם מרגישים צורך לתת איזושהי אזהרה מראש.
אז החלטתי לקחת את המושכות לידיים.
לא להשאיר לו שום מקום לספק.
בדייט החמישי שלנו, קבענו אצלו בערב, לבשתי שמלה שחורה שמבליטה את המקומות הנכונים.
שמלה שיש בה קצת תחרה באזור החזה והמותניים.
שקצת חושפת מה שיש מתחתיה.. אבל עדיין משאירה מקום לדימיון.
לבשתי הלבשה תחתונה תואמת, כזאת שלא רואים כל יום, נעלתי עקבים שחורים, התאפרתי והדגשתי את העיניים והשפתיים, בישמתי כמעט כל חלק בגוף שלי…
התכוננתי לתקיפה.
באתי מוכנה.
הגעתי לתומר, דפקתי בדלת… מבעד לדלת אני שומעת אותו מדבר בטלפון עם אמא שלו.
הוא פותח לי את הדלת.
נשאר המום.
הפה פעור.
הוא סורק אותי מכיף רגל עד ראש, וככל שהוא מתקדם מעלה הפה שלו נפער יותר.
״אמא אני אחזור אלייך יותר מאוחר״ הוא אומר לה, קצת מבולבל.
״היי״ אני אומרת לו בחיוך הכובש שלי ונכנסת לדירה.
מתיישבת על הספה עם הנוף האגדי, תומר מוזג לנו יין ומתיישב לידי.
תוך כדי שאנחנו בוחרים מה לאכול, הוא לפתע שם את היד שלו על היד שלי, מתחיל לעשות לי קצת נעימי.
מהיד הוא עובר לצוואר, ומשם לעורף, ממשיך לשיער. אני מסתכלת עליו, מחייכת, תוך כדי שהגוף שלי מצומרר.
הוא מקרב את הפנים שלו לשלי, אני מריחה את הריח של היין בנשימות שלו. ואז הגיע הרגע שבו השפתיים שלו היו על השפתיים שלי.
רגע שבו הבנתי שזהו, הוא הולך לזיין אותי סוף סוף.
(על הזיון המדהים עוד אפרט בפוסט אחר…)
אחרי שסיימנו, הוא אומר לי ״את מדממת״.
אני זוכרת שהרגשתי בושה, נהייתי אדומה, אבל מעבר לכך זה היה טריגר לאונס.
בשנייה אחת זה החזיר אותי לרגע שבו נשארתי בתחנה, עם דם בין הרגליים, דם שמטפטף לאט לאט מהירכיים לכיוון הקרסוליים, באופן כזה מסורבל ועקום.
ישר אני נזכרת באותה ילדה.
ילדה שחיללו אותה, שנעשו בה מעשי סדום בניגוד לרצונה.
ילדה אבודה.
ילדה שלא יודעת מה לעשות.
ילדה שלא יודעת למי לפנות לעזרה.
חוסר אונים מוחלט.
לא ידעתי מה להגיד, גם לא כל כך יכולתי להגיב.
״הכל בסדר״ הוא אומר לי.
ואני כבר לא הכי קולטת מה קורה מסביבי.
אני בבועה משל עצמי.
לא יודעת איך להתמודד עם הסיטואציה.
לא מגיבה.
אבל תומר, פעל בצורה יוצאת מן הכלל.
הוא הלך למקלחת, כיוון מים בטמפרטורה מדויקת, הביא לי מגבות ואמר לי ״תשטפי את עצמך, הכל בסדר, זה טבעי״.
הוא מניח לי גם חולצה שלו ליד הכיור, שיהיה לי משהו נח ללבוש.
הוא יוצא וסוגר את הדלת אחריו.
נותן לי פרטיות, נותן לי להתמודד עם הסיטואציה ולעבד אותה.
אחרי שהתקלחתי וקצת נרגעתי יצאתי אליו.
הוא עישן במרפסת.
עדיין חיכינו שהאוכל יגיע..
אני מתיישבת לידו והוא מדליק לי גם סיגריה.
״זה לא מחזור״ אני אומרת לו.
״אני יודע״ הוא אומר לי עם חיוך.
ואז הסברתי לו שזה תופעת לוואי של האנדו ושזה קורה לי לפעמים, במיוחד אחרי שאני לא מקיימת יחסים הרבה זמן יחסית.
הרגשתי פתוחה, הרגשתי שהוא נותן לי מקום, שהוא מכיל אותי.
״אז אתה יודע על האונס״ אמרתי לו באותו רגע של פתיחות (לא שאלתי).
״כן…״ הוא אומר לי, קצת מופתע ששאלתי את זה ככה באופן ישיר.
התבאסתי.
הוא קלט את החיוך המבואס שלי.
״זה לא משהו שרצית שאדע?״ הוא שואל אותי. ״זה משהו שהוא שלי, אני יודעת שזה אישיו מאוד גדול, אבל לי יש את הזכות לחשוף את זה מתי שבא לי ואם בכלל.
נמאס לי שזה מה שמגדיר אותי.
יש בי הרבה מעבר.
זה ללא ספק חלק ממני אבל זה לא העיקר״.
זה מה שעניתי לו, תוך כדי שהעיניים נוצצות וקצת דומעות.
ואז הוא חיבק אותי.
הרגשתי אותו עוטף אותי בחום ואהבה.
באותו רגע הבנתי שיש בינינו משהו מיוחד ושהקשר שלנו הולך ומתעצם.
שבת שלום 💜
