התמזל מזלי, וזכיתי ביום העצמאות הזה להגיע ללא פחות משלוש (!!!) פעמים לסאבספייס מטורף
1. נסיעה לצפון בפקקים עם שלושה ילדים. כל אחד צורח בלופ משהו מסויים שהוא רוצה ולא ניתן להשיג (סמי הכבאי!!!! סמי הכבאי!!!! / סוכרייה !!! סוכרייה!!!). תוך חצי שעה אתה מוצא את עצמך בתחושה של ציפה וניתוק מהמציאות.
2. אוהל. ליד רמקול עצום עם אורות של לדים מהבהבים שניתן במתנה לחבורת העובדים ב yellow כי לא היה מישהו בעולם שיקנה חפץ מזיק כל כך והם נתקעו עם הסטוק. וככה חבורת עובדי הלילה של ילו חוגגים את יום הנכבא במרחק חמשה מטרים מהאוהל (אוהל אגב חסר כל בידוד אקוסטי). באוהל כמובן ״ישנים״ שלושת החברים שנצטרך מחר לגרור לאורך קלומטרים ב״נחל״. לא. אין בנחל מים. סתם קוראים לו נחל כי אם יקראו לו שביל רעוע בשדה קוצים זה לא יהיה מזמין. וככה באיזור השעה שתיים בלילה אתה בהחלט יכול להגיע לסאבספייס שלך
3. מסעדה מזרחית. אני לא מסוגל לדבר על זה עדיין. משאיר את השיחה הזאת לפגישה הבאה עם מישהי מקצועית יותר שאולי תדע להתמודד עם ההתפרקות שלי.
וכלובי אתה עומד לנצח במי ימצמץ ראשון עם המנוי, כי אני חייב להעלות תמונה. אני שוקל לעלות את התמונה ליו טיוב עם שיר שהילדים שלי שרו ברקע בדרך (כן, הם עדיין בפורים, היש צוהלת וכו) ולשים פה לינק.