הוא חיבק אותה, ואמר לה : ״אני ממש צמא, את יכולה לתת לי קצת מים?״ היא שמה לו יד על השיער שכל כך אהבה להרגיש ולחשה לו ״בטח, אתה ילד שלי, אבל תצטרך למצוא את הפרח שלא קיים״. הוא הסתכל עליה במבט אוהב וחייך. ״אין דבר כזה פרח שלא קיים אני לא יכול לחפש אותו״. היא המשיכה ללטף לו את הראש ושאלה ״מצאת?״. ״אני ממש צמא... אולי בכל זאת תתני לי לשתות קצת? אני אחפש אותו אחר כך, מבטיח״. אבל היא תפסה לו את הזין שכל כך אהבה להרגיש ולחשה לו, ״מצאת?״. הוא התחיל להרגיש את פיו מתייבש ועניו נעשו מעורפלות. ״הפרח שלא קיים... אני לא רוצה לחפש אותו ואני לא חושב שהוא קיים... פרח...״. והוא הניח את ראשו על גופה החם ואחז בירכיה שעוד נותרו עליהם סימנים של פיו. ״אני ממש מתייבש, הוא מלמל״ והיא חיבקה אותו חזק, כשעיניו האדומות והיבשות נעצמו לאט לאט בפעם האחרונה וגופו נובל ומתייבש. ״זאת את״ הוא מלמל. ״הפרח שלא קיים״. ״מצאתי״.
והיא ליטפה את ראשו המתקרר כשדמעה זולגת על לחיה, ולחשה לעצמה ״נכון ילד שלי, מצאת״
