אני והבדסמ

כבר הרבה זמן שלא כתבתי לבלוג

לא שהזנחתי אותו או ששכחתי שהוא קיים אלה לא היה ממש מה לעדכן .

כן היו מפגשים

כן היו שיחות

כן היו פרפרים

אבל לא היה המשכיות מרשימה

בחיים כמו בחיים המציאות היא זו שמראה את הדרך

אתה צריך לפסוע בשבילים

לקבל החלטות (חלקן שיכליות ומרביתן מבוססות אמוציות ) ולהמשיך

את המסע בבדסמ.

לפעמים אני חושב האם כדי לעצור את הכל ופשוט לשבת מתחת לעץ רענן

או בחיפושים ללכת מתחת לשמש בידיעה ששם יש אולי נווה מדבר קסום, נווה מדבר

שאתה לא בטוח שהוא קיים וגם אין לך מפה .... רק סיפורים (פוסטים ) של אנשים שהגיעו

לכזה מקום .

ושאני מביט לאחור ונזכר בנשלטת שנפגשנו לסשן אנאלי ....

ובנשלטת שרצתה להישלט אנרגטית ומצצה כמו מטורפת ...

ובנשלטת שהישבן הברזילאי היה הישבן הכי יפה שפגשתי ...

אני מביט קדימה וממשיך את המסע בחיוך , אחרת מה אני עושה בבדסמ   ?