|
|
|
רעיון זכרון או מחשבה בראשך צצה
את הפוסט כותב ואפילו מפרסם.
בראש העמוד גאה הוא מוצג
הודעות על לייקים ותגובות יגיעו
לחלקן תענה ומחלקן תתעלם
ואתה כבר פוסטים שונים להנאתך קורא
עוברות מספר שעות והפוסט הגאה
לתחתית העמוד נופל
עוד קצת ואת מקומו בעמוד השני
או החמישי מוצא.
עובר זמן מה וממנו שכחת
מישהוא אחרייך לעקוב החל
מבול של לייקים לפוסטים קודמים תקבל.
לפתע הפוסט הנשכח לחיים התעורר
קבור אי שם במרתפי הכלוב
עוד לייק קטן אליו התווסף
אחרי הכל, הכאב והדמעות
אחרי שהחבלים נפרמים
אחרי שחשים מרוקנים
לידך שוכב
ובזרועותי עוטף
כאילו כנפיים ענקיות היו
שאותך עוטפות ואלי מצמידות
לבסוף את הכנפיים למשמרת לך אמסור
תעופי איתן חופשיה חופשיה מעול
עד הפעם הבאה בה ניפגש
ואז אותן לי תשיבי
שלבסוף שוב אותך לעטוף אוכל
הכרנו ודוקא היה מין חיבור טוב, התכתבנו מלא, לילות בהאנג, לבסוף להפגש קבענו.
סוף סוף פנים לפנים הכרנו, על שפת הים שעות דיברנו. גבוהה עלייך סיפרת, הרבה ניסיול הבטחת.
עבר קצת זמן, וקבענו מפגש.
לצימר נכנסנו, וכאן שלב התאוריה ניגמר
על הכורסא התיישבתי ולך להתפשט אמרתי
תכבה את האור, אני מתביישת (?) בעצבים לעברה קמתי, את היד הנפתי, לאאאא היא צעקה
כמובן שעצרתי
אף פעם סטירה לא קיבלתי, א י מאוד רגישה.
אז כבר הבנתי שממש נפלתי.
את האור כיביתי כמעט לגמרי
למיטה אותה משכתי ובסוף גם זיינתי.
זיון ונילי רגיל, אם אחת מעצבנת.
כך לפעמים את המרחק בין תיאוריה למעשי בדרך הקשה לומדים
יש לי מין שוט כזה, דקיק וארוך
הנפה שלו באויר כשהוא יורד בעוצמה
משמיע שריקה באויר ופס אדום דקיק משאיר
ואת גניחה חנוקה משמיעה.
לעיתים, השוט יורד במהירות
את השריקה את שומעת
גופך מתכווץ...אבל המכה לא מגיעה.
החשש מהכאב שאת מצפה לו, קשה יותר מהכאב עצמו.
להקשר למיטה בעזרת ערכת קשירה שקונים בפטיש דיל?
או
להקשר למיטה בחבל דק שצורב?
או
להקשר למיטה בעזרת חבל עבה ?
שוט קיין חבלים מצבטים הכל טוב אבל אין על גוד אולד פשיון, סטירה מצלצלת שגורמת לך להרגיש נמלים בכף היד
רק אומר...
ללא תחתון וללא חזיה
רק עם פלאג בתחת תקוע
לאוטו תכנסי ותתישבי
כואב ולא נח זה אני יודע
עד שלשם נגיע
החור שלך כבר יזיע
שבוע חדש התחיל...
זה אחרי שהן גומרות ואין להן כלום בפה הן מתחילות לחפור
שמעתי באוטו שיר ומשפט אחד נצרב לי בראש.
לא זוכר את שם השיר או הלהקה אבל המשפט שחוזר על עצמו...
I WANT YOU TO WANT ME
את כל אלה שפגעו בי בימי חיי.
לעולם לא אבין את המניעים או הסיבות ובטח לא אמצא תשובה למה שרץ להם בראש. ככל שאנסה יותר להבין, אחוש כאילו מגרד בפצע ולא נותן לו להחלים.
לעולם לא אבין את הטוענים שפגעתי בהם, ולא מוכנים לומר היכן טעיתי ומה עשיתי שבהם פגע.
לעולם לא אבין את אלו שאת עזרתי ביקשו ואז נעלמו.
כה רבים הדברים הנשגבים מבינתי הקשורים באותם אנשים אשר הינם או היו קשורים לחיי...
