למה לא אישתי

הכרנו ודוקא היה מין חיבור טוב, התכתבנו מלא, לילות בהאנג, לבסוף להפגש קבענו.

סוף סוף פנים לפנים הכרנו, על שפת הים שעות דיברנו. גבוהה עלייך סיפרת, הרבה ניסיול הבטחת.

עבר קצת זמן, וקבענו מפגש.

לצימר נכנסנו, וכאן שלב התאוריה ניגמר

על הכורסא התיישבתי ולך להתפשט אמרתי

תכבה את האור, אני מתביישת (?) בעצבים לעברה קמתי, את היד הנפתי, לאאאא היא צעקה

כמובן שעצרתי

אף פעם סטירה לא קיבלתי, א י מאוד רגישה.

אז כבר הבנתי שממש נפלתי.

את האור כיביתי כמעט לגמרי

למיטה אותה משכתי ובסוף גם זיינתי.

זיון ונילי רגיל, אם אחת מעצבנת.

כך לפעמים את המרחק בין תיאוריה למעשי בדרך הקשה לומדים