לפני כמה זמן ישבנו כמה חברה על בירה.כמובן שבסוף השיחה נסבה על זיונים. אחד, חבר של חבר סיפר שיש לו איזה כלבה אחת, אוהבת כח, אוהבת הצלפות וכו.
הוא התפאר שהוא יכול לעשות איתה מה שהוא רוצה מתי שבא לו.
בשלב מסויים תפסתי אותו בצד ושאלתי:
תגיד זה שהבחורה ככה מתמסרת אלייך ובוטחת בך לא עושה לך כלום?
הוא: עזוב, סתם כלבה שאוהבת לקבל הצלפות יחד עם הזין.
אני:ואם מחר היא תעלם? זה לא יפריע לך?
הוא:אני בא מזיין והולך, עם הצלפות, בלי הצלפות, לא משנה. לא היא תהיה מישהיא אחרת...לא חסר...
הסתובבתי, התרחקתי ממנו ולגמתי מהבירה כדי שלא אקיא.
חשבתי עלייך, על זה שאני זקוק לך באותה מידה שאת זקוקה לי.
שכל גניחת כאב שלך ממלאת אותי אושר
שכל גמירה שלך מרטיטה את נפשי
שכל מבט כנוע שלך מעשיר אותי
כמו שאת זקוקה לי ולפורקן, כך צמא אני אלייך!
לעולם לא דיברנו על כך, אז הנה הכל מונח לפנייך