|
|
|
כתבה....מחכה לאדוני...כמהה..בוכה..כואבת מגעגוע.
בנסיעת עסקים הייתי..שבועיים...חזרתי לארץ...באתי..
חיכתה ערומה על הברכיים ליד המיטה...בצד מסודר הכל..אזיקים, חבלים, מצבטי פיטמות, מחסום פה וקולר.
התיישבתי לידה בין זרועותי אספתי אותה וחיבקתי...כה קטנה לפתע..כה פגיעה...בוכה...
את הקולר שמתי לה לאט...את ראשה הרימה, את הדמעות ניגבה "שלך אני אדוני" אמרה, ועל ארבע ירדה...
לפני שנים כגרוש טרי חייתי חיי רווקות בחנתי גבולות כשולט והכרתי בחורה נחמדה...נשלטת.כל סשן טוב מהשני, פגישה פעם בשבוע...לפעמים פחות בגלל אילוצים...אבל תמיד הכמיהה לפגישה הבאה.
עברנו לגור יחד! סקס מטריף בילויים וסתם ערב שקט בבית, הכל היה נפלא."תקני גרביונים ובירת רוצה אותך עזוקה בלבוש כזה" , כן אדוני...למחרת 3 סטים, " שאדוני יוכל לבחור ולגוון" אמרה.
יושב בסלון מביט לכיוון המטבח...נעמדת "להכין לאדוני קפה?"
מגיע הביתה, מחכה על הברכיים..מורידה לי נעליים...בגדים ומביאה בגדי בית...
לאחר זמן מה שאלתי למה את לא מבקשת רשות לצאת לפגוש חברות שלך?..." מי ידאג לאדוני כשאני בחוץ? מי ישרת את אדוני?"
היא ידעה בדיוק מה אני רוצה או צריך...מתי...איך...ואז שאלתי את עצמי...האם אני השולט באמת או שזו מטפורה? היא אולי עזוקה אבל אני כבול בכניעה שלה!
ובאותו רגע זה ניגמר!
רוצה את ההמתנה! לא רוצה את זה זמין מתחת ליד!
רוצה את הכמיהה! רוצה את המחשבה, את החלום את הלבד עם דמותה מול עיניי...
רוצה להתגעגע לקול...למילים...לריח...לכניעה!
