אני זוכרת את הערב הזה שנחתה עלינו ההכרה שאנחנו בסוג של תחרות כבר שנים, זה היה מצחיק לראות את זה מהצד..אנחנו מנהלים שיחה מול המטפלת הזוגית שלנו, מי עושה מה בבית ועם הילדים והיא מחייכת לה..
נשענת לאחור ומסתכלת עלינו במבט משועשע."אתם פאקינג בתחרות"
יש המון דברים שמתנגשים לנו ויוצרים אצלנו מאין תחרות, שנינו אנשים מובילים ואטרקטיביים,עקשנים ותחרותיים.
זה בולט גם מול הילדים שלנו..
כשהילד יוצא ואתה אומר לו לחזור ב11 בלילה ואני ישר נחלצת לעזרתו.
"תהיה ב-12 בבית."
הילדים שלנו יודעים כבר..
למי כדאי לפנות ועל מה.
יש דברים שאתה לא תרשה ואני כן
והפוך..לא פשוט לגדל ילדים ולהסכים בדיוק על אותם דברים.
כל אחד בא מבית ומנטליות שונה וחונך אחרת..וכל אחד מאיתנו רוצה להנחיל את זה לילד שלו.
אנחנו לפעמים כמו שני ילדים קטנים שהופכים את הדעות שלנו לתחרות בינינו.
אפילו במיטה הויברטור מתחרה בלשון שלך שתמיד מנצחת.
התחרותיות הזאת טובה לנו,
היא משאירה אותנו ערנים ודרוכים
לפני 6 שנים. 27 במרץ 2018 בשעה 4:43
