אתה לרגע כאילו שוקל את דברי ומיד מתפרץ, חייב להשמיע את המוח שלך אחרת זה אוכל אותך מבפנים.
אתה לפעמים נורא רוצה לדחוף לי אצבעות עמוק לגרון ולהגיע משם למוח שלי, לחטט קצת כדי להבין אותי יותר טוב וברור.לא תמיד אני נותנת לך להכנס לשם כי אז תשתלט עלי כליל ולא תשאיר כלום בשבילי, הרי אתה גבר כזה שתלטן וכשאתה שותק אני מאיצה בך וזועקת מולך שתגיד את דעתך ושאפילו תרגיז אותי קצת.אני תמיד מנסה להראות לך שאני ילדה גדולה, מחליטה לבד ולא צריכה עזרה.אבל אתה תמיד שם מושיט יד ואני בסופו של דבר מושיטה חזרה בהתחלה מהוססת ואז מלאה בבטחון ויודעת שנועדנו לעבור הכל ביחד.
לפעמים השתלטנות של שנינו מתנגשת לנו בתאונה חזיתית,כאילו כל אחד מנסה להלביש לאחר את החולצה שלו בכוח ולבסוף אנחנו מצליחים למצוא את הדרך ואני יודעת שהנפילה שהייתה לנו היא לא אסון אלא הזדמנות למצוא מקלט בתוכך
ואני מצאתי מחדש אותך.
