עולם פנימי

המעברים לא תמיד פשוטים,
ביום אני עובדת מול ילדים מיוחדים שהם מלאכים ובצהריים אני אמא מכילה וקולית ובערב כשהחשיכה יורדת המבט מתחיל להשתנות, המבט הרעב שלך והרמיזה ללכת לחדר השינה, להתפשט ולפשק רגליים כי תכף אתה צולל.
לפעמים יש הבזקים באמצע, של אותו ילד שצרח אתמול באוטובוס כי הוא התחיל לנסוע וקשה לו עם שיווי משקל.
או הילד שהרביץ לעצמו ותלש לעצמו קצוות שיער והדמעות בעיניים עברו למלא את הלב מבפנים.
והדיסוננס הזה עכשיו שאני צריכה לגמור כי אתה מכשף לי את הכוס עם הזין שלך והכל מתערבב לי, הקשיים של הילדים שלנו שאני כל הזמן דואגת לצמצם פערים והחוסר שליטה על ילדים אחרים שלא מטופלים נכון ובא לי לתקן את העולם.
אני לומדת לשחרר הכל ולהתרכז בכוס שלי, לעזוב הכל ולהשאיר מחוץ לדלת השינה מונח שם בצד ומחכה להתלבש עלי ברגע שאצא מהחדר מסופקת.
כשאני לא מצליחה לעשות את המעברים בצורה נכונה אני פשוט אומרת לך..
"אני לא במוד"
זה לא קורה הרבה, כי הסקס שלנו פורה ובריא ואני כל יום לומדת לעשות הפרדה בין דברים, לא תמיד זה קל לי הלב שלי מחורר ממראות קשים.
אבל אתה תמיד מצליח לסחוף אותי למקום בו הקרקע יציבה ואתה מצליח לגרום לי להגיע לשיווי משקל מושלם עם עצמי והשלווה עוטפת את שנינו ואנחנו מנטרלים את כל מה שמפריע לנו להגיע האחד לשניה ולהפוך את הסלון שלנו ללוהט