עולם פנימי

מחטים בכל מקום והריח החריף גורם לי לסחרחורת מטורפת.הזקנה ששוכבת לידה לא מפסיקה לצעוק שכואב לה והבנות שלה מתרוצצות ומסונג'רות עד העצם.
ההוא למעלה אירגן לנו חג בבית חולים והרגשה רעה שאופפת אותי..רק שלא אאבד אותה אלוהים.
הגבר שלי לא מרפה מידי ומלווה אותי בכל האתגר הזה שנפל עלינו.
הלב שלי מאיץ כשאני חושבת על הגרוע מכל, אבל הפעם לא לקחנו סיכונים מיותרים כמו שקרה עם אבא,
הפחד שלו מבית חולים הרג אותו.
לא יותר מפחיד למות?
הזקנה מדברת בכבדות ואני ממשיכה לשמוע אותה בתוך הראש שלי כשאני חוזרת הביתה ורעש הקוביות,
אלופת השש בש הנכד שלה הצהיר ונתן לה לנצח.
אני חושבת לעצמי כמה שברירים החיים ואנחנו,רגע אחד אנחנו יושבים סביב שולחן בערב החג ולמחרת נושמים אויר דחוס עם ריח חריף ויושבים על מיטות עם סדינים לבנים.
מחכים לאיזה פרופסור כאילו היה אלוהים כדי לשמוע שהכל יהיה בסדר