לפני 6 שנים. 25 באוגוסט 2018 בשעה 3:22
צבעי שלכת אדומים כתומים, מטשטשים עקבותיו, אף אחד כבר לא ייראה את מה שהוא לקח איתה.
שערה השחור נצבע אדום-אדום נוטף, ולחיי אדומות מכאב, עינייה מעורפלות בלובן מושלג, פסגות הריה מכוסים שוב בדם, המוות, רק הוא מצחקק לו איי שם, מהלך בין שביליה של המנוחה, ומוחה דמעות לשטן, טוב בליבו והמלאך הוא רק עמד, גבריאל קראו לו, ואני אהבתי אותו, עד כאב. והוא, כבר אינו שם, שנים שנעלם. בן בליעל, תן סימן.
אולי אתה מת..אולי עדיין חיי.
נשמתי נלקחה עמך, תעשה את זה, תשוב, נמות יחדיו.
כי אני כבר לא שם. בין החיים מצוטטת לשטן.
שלך, נערה במצוקה.
