צרות צרורות

אחרי כל כך ימים של חופש עם עצמי חוזרת לעבודה למי יש כוח בכלל לזיוני מוח ולטלפונים

אני יותר בכיון שלו

לראות אותו 

להריח אותו ולהתמסר לידיים שלו

החיוך שאני אוהבת 

העיניים הרציניות

וההצלפות 

הוא לוקח במבוק ומצליף 

בלי רחמים

בלי להתחשב

ומצליף 

ואני שותקת 

לפעמיים מיללת

ובעיקר מקבלת ואוהבת

הוא יודע להתעלל

לאוהב

להתחשב

לדאוג

לדעת

אבל הפחד הכי גדול שלי

הוא להתמודד עם הסאדיסטיות שלו

אז........... אני מתגרה בו כשאני רחוקה

שותקת שאני קרובה

ובעיקר............אני בעיקר מתגעגעת אליך נורא

לחיבוק החזק שלך........

לנשיקה שמוצצת ונוגעת בנשמה.......

להצלפה אחר הצלפה שלך...........

כבר הבנת שאני מתגעגעת אליך נורא

          😈😈אדוני😈😈