שום כלום

אני מתלבטת כבר כמה ימים אם לכתוב את זה , כי הבטחתי שלא אדבר על זה עם איש ומפחיד אותי שלמרות שהפרופיל הזה אנונימי בכל זאת תהיה זליגה - 

אז אדבר בקווים כלליים מאוד. 

לפני 13 שנים היה לי תאקל (ואולי זה היה בראש שלי) לא קל עם אדם מסוים. לאחרונה חזרנו לדבר ואני מבינה שבעצם אולי זה היה רק בראש שלי - וכיף לי להכיר אותו מחדש ולהבין שלמרות החשש הגדול שלי מדובר באחד האנשים היותר רגישים , אחראים ולמודי סבל שיצא לי להכיר מסיבות שלא אפרט פה. אני מרגישה חופשיה מאשמה שליוותה אותי המון שנים שעשיתי לו עוול (עשיתי קצת בזה שלא ראיתי אותו). זה אפלטוני כמובן ונפלא לי שככה. 

אחד האנשים שהכי נחרטו בי כי באמת אדם שלא פוגשים כמוהו הרבה. הוא גם מסתבר לא כל כך שונה ממני כל כך וזה לקח לחיים שהשדים שאנחנו בונים בראש הרבה יותר איומים ממה שהמציאות מאפשרת.