אני אוהבת את העיר שלי , וככל שהזמן עובר רק מתאהבת בה יותר ויותר.
היום אנזל אמר בתגובה למה שציטטתי מהפייס שבעיר שלי בניגוד לתל אביב שחיים בצפון דרום שאנחנו חיים במושגי למעלה למטה-
שזה לא ממש נכון , שהאדם תבנית "נוף מולדתו" ובעוד שבתל אביב חושבים כך , כי חוף מישורי בהרים חושבים מעלה מטה היררכית , מעמדית כמו בירושלים (קשוחים ולחוצים) ובהתאם הכל קשה או מופלץ וקרייריסטי והעיר שלנו מבולבלת , היא גם חוף וגם הר ואנשים הולכים לאיבוד ולכן היא נסבלת מרוב הערים. בעיני די נכון אחד הדברים שנכונים לגבי העיר שלי היא שאנשים נעים פה בין המתוכנן והאעלק חופשי להתנגשות חזיתית עם המצב , הסכסוך , הדת . מין מיקס עשיר של מוצאים , דתות , נקודות מפגש בהיסטוריה וזה הופך את הבלבול הזה לעשיר ועמוק יותר.
אני מביאה לו היום הפתעה , קניתי לחבר שלי תבשיל עדשים ולו מכיוון שהיה לנו ויכוח קטן על פוסט מצחיק בו מישהו מציע לחלק פיצות בין בניינים כי מי לא ירצה פיצה סתם כך פתאום - הוא כתב לי שהיה רוצה סמבוסק או פיצה וקניתי לו שני סמבוסק טבעוניים + שוקולד לבן עוגיות (טבעוני) לבתו.
העבודה החדשה עוד יותר מחברת אותי לטבור של העיר הזו שחיה על המסחר הימי שלה ועכשיו אני חיה ונושמת את המשלוחים מכל העולם ושוב , מעולם לא חוויתי מקום שבכל עבודה , צעד , בחירה שואב אותך אליו. אתמול במקרה היתי בשיפולים הרכים שלה רגע לפני היציאה ממנה ולא רציתי להמשיך חוששת לצאת ממנה , כאילו היא טירת המבצר שלי ומאחוריה הפלך ומאחוריו השממה. מוזר איך למקומות , חפצים , רעיונות אני נקשרת לפעמים בהרבה מאנשים.
