אמרתי לו שאני סופרת לו בעבודה את כמות ה"גוש בשר" , הגעתי לשבע ביום והוא הציע שאספור "טינופת" .
שאלתי את אנזל אם אני כמוהו לא מסוגלת לזהות רגשות , רק היום ניצנץ לי פתאום קשר אפשרי -
אחרי הצהריים כמעט הקאתי וכאבה לי הבטן נורא , ממש לפני על המדרכה ראיתי קבוצת אנשים מחייכים , צוחקים נכנסים לבניין וחטפתי קרה משונה , המוח שלי נדד וכמעט עבר עלי אוטובוס כי הייתי שקועה פתאום בהבנה איך המחשבה שחלפה לי סתם:"עדיף להדרס מעוד ארבע שעות במשרד" קשורה.
ולא שאני סובלת , אני נהנית נורא , הגוף כואב לי ללא תקנה , ואני מבינה שארצה לא ארצה אני חווה אלימות בכמות לא אפשרית ואולי אפילו לא מהימנה לאדם הממוצע אבל המוח שלי לא מזהה לה סיבה והסבר וכשאני נמתחת מספיק אני מתגמשת , מתכתשת ומתיישבת היטב כמו חלק פאזל חסר על הלוח, תופסת פינה -
הגוף שלי מנותק , העיינים מתות והכל מהתלה בין ארצה בכך או לא נעדרת , אין סיבה אחרת שאני יכולה לחשוב עליה למה הגוף שלי מפרפר כמו טובע בים מלא גלים ונחנק. אבל אני נהנית , כי אין לי רגש בכלל יש רק שאלה ואלף פתרונות לה ואם אני שורדת ביינתים גם ככה גם זה עדיף על הכלל.
והרגש? הוא ציור אופרטוניסטי, אימפרסיוניסטי, עקבי ומוזר שאני יושבת שעות לפרש לא להרגיש בכלל.