שום כלום

סליחה , סליחה , 

אבל לאור הטרנד המתרבה ברשת של נשים כנועות במצבים מביכים שקוראות לבעל אלוהים , אדוני ובוחרות לנהל זוגיות שנראית כאילו לקוחה ממשפחה אומנת על יתומה זנוחה שהגיעה לבית קשה יום - 

בה הכתיבה שלהן נסובה עד אינקץ מסביב אדם אחד , וכל כולן מכוונות כמו קשת דרוכה לכל פיפס של אידיוט די זנוח וזחוח (בוא נהיה כנים זו התחושה כשהוא נותן לה לישון בשבע , מסביר לה כמה מים לשתות ומתי להשתין ועל המצעים שלה מודפסות פניו)

אז ככה , שליטה בעיני לא אקט רומנטי , שרמנטי שנסוב על אידאליזציה טיפשית של בשר האדם, זאת לא צורה לחתל אחר מפגמיו ולמצוץ לקיומו דרך קיום קלישאתי של בובה בלי שאיפות ושענטז של מניפות , גפיים וביגוד תחתון שקנית במבצע בקניון - 

שליטה , אם בכלל,זאת אסתטיקה ,  ללכת על חבל דק מן הדק , להמר בחייך , לחוש מחסור בכל גופך שמתרגם לשקיקה ותשוקה מהסוג שגם מגע יד אדם   לא יספק לעולם - 

זה לראות בעיינים , לחוש בשפתיים , להבין ממרחק שיש אדם והוא רואה אותך רק כי אתה תלוי באין האונים שלו, הנחרצות שלו , הכפייתית , מכסה על עצמו שלא יודע , שאבוד ותקוע וזוהר לך ככה , דווקא כי אתה יכול לדמיין כל מה שלא מוכר וזה המתחת - 

של חור תולעת , של זין וכוס תפוס , גדוש שמצטייר כמשלים , כאחוז , כמתמסר רק כי לא יכול לעולם שחש את ריקנותו מתמלאת בצליל של סיכוי , בצליל של ביטול הדעות הקדומות , גם הטובות , גם הרעות עד שמה שקיים הוא רק הסיפור הלא גמור של מעמקי האנושי , הנשי , הגברי , הגמיש מתפתל בינכם מלפני ואחרי ובעד הזמן. 

מי שמזכיר לי מה שאיבדתי , כי לא ידעתי שהיה לי שם לב , יכול להזכיר לי רגש , אהבה , תשוקה , חוויה אנושית שלא תלויה ומתנה את עצמה בקיים ובזה מידית ועל טבעית , כי טבעית , רכה וקשה בו זמנית מזכירה לי בין באורגזמה , בין בשוט , בין סתם בתנועה נבוכה של אדם , לא אדון , אדם שסתם שיש בו ובי ובינינו משהו שחל על הכל , בהכל ומנגד אלי ואליו בכל טבע ואדם שמצליח לפרק אותך לשתיקה נאורה , נעימה , של מילים ודישה אינסופית במבנה , בחיבור ביחס הגוף המדויק בגביש אלמוות של הלב שטרם פעם. אדם.

זו יחודיות אמיתית, כי לא מחנכת , לא לוקחת מקום , היא רק שם , קיים , מחוברת ונעה בך בפיתול האגן , בשרוול זמן , בזיעת העץ בחלון , בנשימה חטופה מתוך היד שלוקחת ממך את הכל והנשיקה שחוטפת ממך את שיווי המשקל רעבה , קרה , שקופה ונואשת.