אני שוב מרגישה את חוסר המיקוד בעיינים והמחשבות שאתעוור מציפות אותי שוב. מאז שראיתי את זה באחד "המצבים" בהם אני מוקפת בצלילים וכדורי צבע מקפצים אני משוכנעת שהעניין הוא רק שאלה של מתי ואכן הראיה שלי פחות טובה משהיתה (גם בבדיקה). אני כאילו צופה בעולם אבל רואה מבעד לו והאישונים קופצים אל מעבר , מין עיוורון שקוף מרחף בקצה שדה ראיה - רואה ולא רואה.
אני מנסה למשוך כמה זמן שניתן לכתיבה , קריאה , צפיה בכל מה שארצה- למשל, מלקטת הרבה מהספר של בוקובסקי "דרום ללא צפון", המוות הכסוף מצוי בפרטים והקשר יחודי המוות שלי ששייך לעולם הישן מציף את ספריו מהצד הלא אנושי של המשוואה , גזענות , אונס, אנשים שיכורים וחסרי תקווה ואני מחייכת לכל אלה.
אבל גם מתחת למעטה התמציתי והקצר , מצויה רוח חומלת ואנושית גדולה ועצובה מאוד. למשל אחד מהסיפורים שלו מספר על מודעה קטנה ותלויה שמוצאת אישה שפותח את קובץ הסיפורים שלו "דרושה אישה" , מודעה שמפרטת תנאים להכרות של גבר בודד שמחפש אישה "שמנמנה" לנישואים שמושך את עינה של אחת, סתם אחת, היא חווה שאט נפש אבל נמשכת למודעה.
כרגיל בכתיבתו הכל רץ מהר יותר והמודעה מעלה בה צורך להתקשר ולשאול למה הוא לא מוצא אחת , מה בעצם הבעיה שלו? היא מתקשרת והוא שואל אותה איפה יש נשים , היא עונה בכנסיה והוא לא אוהב כנסיות . הוא מזמין אותה לבוא והיא באה והם מדברים, שניהם בודדים , היא מתארת אותו בתחילה בתיאור הרבה יותר נייטרלי גבר מעט לא מטופח בגדיו גדולים לגופו ואז הם מתחילים לדבר על אורגיות מיניות שעשה עם אשתו כשחיי המין שלהם נכבו:
"את יודעת , אורגיה מינית היא המקום הבודד בעולם. באורגיות האלה הרגשתי קצת יאוש- כל הזרגים האלה שמחליקים פנימה והחוצה ותסלחי לי..."
"זה בסדר"
" כל הזרגים האלה שמחליקים פנימה והחוצה , כל הרגליים שננעלות, עבודת הידיים, הפיות, זה שכולם נצמדים ומזיעים וחייבים לעשות זה איכשהו"
...
"אני מאמין שבלי אהבה המין לא שווה כלום. הדברים יכולים להיות משמעותיים רק אם קיימים רגשות מסוימים בין המשתתפים".
הם עוברים לדבר על חילופי זוגות והוא מתחיל לדבר על אשת חברו -
"אני מחבב את התנועות שלה. התנועות שלה עוררו את סקרנותי. תהיתי, את יודעת מה בא יחד עם התנועות האלה. ראיתי אותה שיכורה, ראיתי אותה פיכחת. ואז חילופי הזוגות. אתה נמצא איתה בחדר השינה, סוף סוף אתה מכיר אותה. יש סיכוי למשהו אמיתי."
וזה הנים האנושי ככה אני מניחה ניתן לכנות זאת בין כל דמויותיו השיכורות , הזונות , הבודדות ודלות האמצעים - מין נים אנושי שפועל ופועם בשפלות ודלות התיאורים כמו אותה תחינה אילמת מנוסחת פורמלית בקור וכמו הודעה של קניית מכונית :"דרושה אישה". בסופו של דבר הוא מנסה לאנוס אותה על אף שמשיכתה הראשונית הייתה לבדידותו. הסוף תמיד לא משאיר תקווה , היא מפוזרת ברמיזות עדינות מתחת להכל.
.דרושה אישה. אישה. אחת . אוניברסלית וככה גם הסיפור על האיש שמצא בבובת שעווה אהבה שחברתו הקודמת הורסת , ראשה בסוף הסיפור מתגלגל על הריצפה ומביט בו בעיינים קרות לאחר שרגשותיו אליה גאו , אף סטר לה וקרא לה זונה , זונה מחורבנת את בוגדת בי? תשוקה שלא ניתן למצוא בגיבור כלפי נפש חיה וחמה שלב פועם בליבה. כמובן שבוקובסקי חייב לחתום בנימה מייאשת ולהגחיך את הגיבור -
הראש שלה מזכיר לו את אמא שלו. כמה מצער. אבל הלב החי הדקיק , עוד שם. האנושיות הדקיקה שמפלחת.
יש גם סיפור על אדם שהופך לפעיל פוליטי למען הנאצים משעמום ובפיכחון הוא מדבר על כמה מוזר שאנשים פחות מתעניינים בקלישאות שהוא מחלק ובפוזה שהוא זורק ובאים מראש עם דעה (הוא לא אומר כלום למעשה).
וזה המוות שלי, הגזען, הזונה , היאוש , הדעות הקדומות , הזמן שמקבע , חלול ואינטרסנט והדק מן הדק הוא המוות הכסוף עליו אני מדברת כשאני אומרת שכל מה שחי הוא גם האויב. נגדו אני דמגוג שיורק קלישאות וזה מאבק בטבענו . בסופנו ובהתחלה אחרת משם .
וביינתים-
בן הזוג שלי מצא ספר יפה בחנות הספרים משנות השבעים בשם חמשירי זימה שאולי אקרא מתישהו מלווה בציורים יפיפיים (השירים עצמם מבוארים וטיפשיים למדי אם תשאלו לדעתי ואיש לא שואל):
"מעשה בגברת יסמין
ששרפו לה את איבר המין.
אך ברוב חוכמתה
את האש היא כיבתה
בקילוח של שתן עדין"
והוסיף לאוסף ספרי הכישוף שלנו (לא ברור מה הוא עושה בכל אלה, הוא תמיד מתייחס אליהם כמו פריט נוי ואתאיסט מוחלט) כמה כרכים של אליסטר קראולי באנגלית בנוסף לאלה בעברית. מרשימים אולי מעולם לא הבנתי את העניין בהם.
בכל מקרה , זה לעת עתה וכמובן אני מתגעגעת אליו. יעבור עוד זמן עד שאוכל לראות אותו באמת.
הכל צבעוני לי מדי,ביינתים: