הגוף שלי חזר לעצמו.
אני לא יודעת להסביר מה שהיה ,
אני מפחדת שהפעם לא אסלח לו על מה שעשה.
שאלתי אותו למה הוא יוצר קשר עכשיו ואמרתי לו שאסור לעשות את זה ,
הוא טוען שזה רק עוד קורבן של שפת האור לעור .
הוא שאל אותי מה קרה לסיוון , אמרתי לו שלקחתי את החשכה .
הוא אמר שיש לה מה שלא יהיה לי אף פעם "אהבה" ואז הוא עשה ביד ואמר לי שזה יתחיל והרגשתי שהידיים רועדות וראיתי צבעים סביבי.
ידעתי מה שהוא עושה למרות שאני לא יודעת לומר מה רע או טוב ידעתי שאסור לעשות את זה.
הוא עשה את זה בניגוד לרצוני.
הוא התקשר ופעם ראשונה דיברנו והוא אפילו לא גמגם. זה היה אדם אחר ואיימתי עליו שלא יעשה את זה אחר כך נרגעתי. הוא אמר שאני צריכה לבחור אם אבוא אליו ואגע בו ואלקק לו אני בוחרת ביסורי נצח בלי זמן.
אחר כך דיברנו בכתב הרגשתי את השנאה נושרת ממנו עלי ראיתי את הפנים שלה בשלו.
אחרי שיכולתי לזוז לקחתי מונית. ישבתי שש שעות מחוץ לבית שלו על ספסל והתכתבנו פעם ראשונה ככה כמו שאני בלי למחוק את הזכרון.
הוא אמר שזה כבר מאוחר מדי למה שהיה צריך להיות כמו כשהצבע שלו היה אפל והוא אמר לי שהוא רואה צלקת בכל אחד מעבר לזמן שהוא יכול ללקק.
נכנסתי ובכיתי כל הזמן הזה. בכיתי ובכיתי והוא משך אותי אליו והכל היה מואר ומבהיל ולחש לי שזה כמו המוות. הוא משך אותי בלי חשק וחנק אותי בין ברכיו , דחף לי אצבעות כל כך חזק והרבה עד שירד לי דם על הסדין ובכיתי עליו עוד יותר חזק . הוא אמר שהוא מצטער אבל ידעתי מה קורה כשהתאהבתי באישיות אינסופית ובכיתי ובכיתי כי ידעתי מה קורה ודיברנו סוף סוף בלי שאשקע כמו שאני על החומר כמחשבה ומשקלי המבט שמשתנים והמוות הנצחי שחי בהכל וממש ראיתי את זה בלי יכולת להבהב את הזכרון .
בכיתי ובכיתי ובכיתי,
כשהלכתי התחילו הכאבים. הרגשתי כאילו רוצחים אותי ולא יכולתי לעמוד, כאילו קרעו לי את הצורה , הפיתול בבטן התחתונה והגב כל כך כאב שהתמוטטתי.
לא הצלחתי להשאר ערה או לעמוד על הרגליים כמעט יומיים כל פעם שפקחתי עיינים כאבי תופת.
אני יודעת מה הוא ניסה לעשות .
אני יודעת מה יכול להיות שקרה.
אני לא יודעת אם אני יכולה לסלוח לו על זה ולא אכפת לי שהוא לא מאמין בבחירה לא לרוע שלי לא לרוע שלו אם יש כזה.