הכל מגומגם לאחרונה כאילו זה המוות .
אני מתחילה לנחש שאולי לא מספיק לרצות להיות בקשר עם אדם שישנה לך זה גם העניין שאף אחד לא רוצה , צריך ויכול להתמודד עם הפחדים שלך. כאילו ברגע שאתה שם אתה אפילו מפחד לפתוח את הפה- אפילו להקליד.
הייתי אצל אנזל,
הוא אמר שמשום מה כשהוא לידי זה מתרגם לצורך "לחלל אותי". קצת מוזר מצד אדם שפעם לפני הסתובב אלי והפסיק לדבר עד שהתיישבתי לו על הפנים והוא נישק אותי בלי הפסקה וקצת מוזר לתאר את הבכי שלי כשהוא דוחף לי אגרוף מאחור ותופס אותי בדיוק אחרי שגמרתי כשאני רגישה הרבה יותר ומכריח אותי לגמור שוב מהתחלה .
זה לא רק שאמרתי לו שאין לי אומץ לדבר עם אף אחד - אני לא מבינה למה מנסים כמו עם סיוון שהוא אמר לי כמו שאמרתי לו :"היא יפה מדי לדבר , אני מפחדת לפתוח את הפה ולאכזב אותה" והוא לא ממש מבין מה יש לה לדבר איתי- הוא אומר שהיא יפה ולא מוצא את הקשר בינינו. אז אמרתי לה את זה והיא הגיבה שהיא "קרה" ואולי אני במקום הנשי הזה שמתגונן (שזה מוזר כי היא קוראת לארי "כלב מסומם") וכאילו מרגיש לי שהיא מתגוננת מסיבה מסוימת ובשבילי הוא באמת במקום שהוא לא יפגע בזבוב בכוונה.
גם היה לי "שיח" מוזר עם שניר,
שאלתי אותו מה אכפת לך מה אני חושבת הרי יוצא מדבריך שאני לא יודעת לחשוב והוא אמר שמסיבה מסוימת הוא נמשך אלי ואולי זה מה שרציתי למרות שתמיד מה שאני רוצה מתברר כסיוט לא עוד שאלה של מי זה ומה זה אלא להרגיש שאני לא יודעת כלום -
אבל מרגע שהוא כותב לי דבר מה ומכתיב "שיהיה לזה ערך" כבר לא בא לי לומר מילה (אריה קורא לו אידיוט). אפילו עם אנזל קשה לי לדבר אבל לפחות הוא לא שופט.