לא ידעתי אם ואיך להגיב (הזכרתי כבר כמה העולם מוזר?) כשהוא סיפר לי שהוא ניפגש איתה (איתו?) - כי היה לי קיבעון יפיפיה עליו ואפילו סיפרתי לו.ה ולא פעם אחת שהיא הגבר/אישה הכי יפה שראיתי אז מצד אחד אני מתרגשת בשבילו ומצד שני קצת שקעתי בתחביבים שלי כי הרגשתי איפשהו "לבד" -
אבל ניקולאס ואני דיברנו וצחקנו כמו מטורפים כי הייתי באיידל המוחי שקורה כשאני ישנה מעט והייתי יצירתית בטירוף עד שהוא התפקע לגמרי.
היתרון?
יצאו לי קציצות מדהימות בצבע כמעט זרחני,
נתתי מבט חצי אנגימטי למצלמה ,
בא לי מישהו שיהיה רק שלי אבל שאוכל "להרשות" להקשר אליו רגשית איפשהו אני מת על ניקולאס והמוח שלו מרהיב , מתי אנשים הפסיקו להיות כתמי צבע? כשהפניתי את האצבע המאשימה, המאדימה מטפטפת דם , את עוקץ העקרב שלי מהלב בוץ מתפורר שלו ואמרתי, חתכתי את הלשון ואת המוח ועכשיו הכל מבריק , מחליק , מחניק אותי ונמס בתוכי -
והכל חי
כי מה תעשה.
אתה רואה את העתיד ,
כמו שפיטפטתי על גלגול נשמות לא רוחני ולא דתי מדעי רעיוני עם ניקולאס , אז ככה אנחנו ממציאים את הרוח מחדש , ככה אני מרגיש התעוררות ורוקד כל יום רק אני ועצמי וכל טיפת עייפות נדבקת כמו טל לח על קצה העפעף רוקמת לי בין הריסים לאישון חלום חדש ואני מסתובבת ורוקדת עם עצמי בחדר לא בשביל הריקוד בשביל לדעת שהרגליים מתעבות כמו שורשים דווקא כשאני מרחפת ומדלגת באוויר , בשביל להרגיש את הרוח על העור ואת העור מעקצץ קיומי מסטירת ידי הקצב על ירכי, בטני , כי אין זולת האדם-
ויותר ויותר אנשים חשים את זה מוציאים לשון לזמן ואני יודע שאני רק עוד מתרס בדרך לשם , זה מתקרב זה תמיד מתקרב ואפילו ימי חיי כחציר וזה הכי ישיר נותן לי רוחב לב
