לא לשרוט פנים, לא לטרוף את הפנים והאצבעות נזדקרות חדות מוכנות שלף שלף ציפורן
לא לדקור את העיינים
אני הולכת ברגל בעליה אדם זקן מלקט פחיות במקל מקור אנפה שולה צפרדעים מטמונים
הוא קופא בזמן הוא קופא בתכנון תנועת זווית העין בתכנון הרגש הוא קופא כמו בספר
חומה בלתי נראית מפרידה בינינו -
ואז אתה ידיד? אדם?
ראיתי את אחיך מנגן והחלפנו חיבוק וחיוך
ואתה במוסד , בטיפול שדחפתי אותך אליו? אני מכולם? שדחפת אתה? שדחפנו אנחנו.
משנה את חייך.
אז נזכרתי שצרחת באמצע הרחוב והתגעגעתי לחבק לך את הגוף הצנום , מעושן מבולבל מסוחרר עם דמעות בעיינים שימות שימות צריך להכניס לו מגרפה ל...צריך לחתוך צריך לכאוב. צרחות מפחידות לא מהסוג שמסתיר זווית צווחה רמה , קשה מלובנת חום תער לגרון אין אצלך משחקים עד שאתה נרגע .
אתמול היא נלחצה ודפקה על הראש אז נזכרתי שחבטת בראש שוב ושוב עד שהגענו לבית החולים בניגוד לקסם הנחשי שלך נכרך סביב אנשים כמו מקיף אותם ומדיף ניחוח כריזמטי של קיום אנושי והחיוך הטוב שלך לא מסוגל לשקר עד שזה כואב, נוכחות כואבת אבל אוהבת צדק צדק תרדוף. כמה רדפו אחריך? רבנים? אנשים? צדקנים.
מקווה שתצא אדם חדש כמו שרצית נזכרתי לעצום עיינים ולהזכר בשיר שאמרתי לך שמזכיר לי אותך וחייכת, אמרת שזה בדיוק אתה והיית מחובר אליו חלק גדול מחייך.
אני מתגעגעת למפרץ הקטן הזה כמו איתה לומר ביושר שתמיד עוד כשהכרנו כנערים הכי פחדתי מהזעם שלך בעולם ועכשיו אין יום שאתה לא פה חסר לי כי תמיד לא שלטת בכוח במרחב התפרקת לתוכו וזכיתי להביט בך באמת מתוך הבנה וללטף לך את הפצעים השותתים בלי להטיל דופי ואשמה רק להבין מה מוליך לשם ולשקוע בדממה המבורכת של האור בעיניך. כמה שאתה חיוני וחי ומצפן פנימי לאי צדק כמה שאתה נותן לי השראה בכל יום מחדש. אתה חוויה ועולם ואדם שממש עליו נכתב "עץ הדעת" טוב מאוד. אתה בריאה. אתה זהות. אתה נשמה של אדם.
רפלקס געגוע אליך ממש.