הצל עקלולי תלוי על הקיר
כרך ירח בשמים
נבצר ממני לנשום
התקשרת בטון חסר מענה
כמעט מצווה השיעמום בקולך
"אז נצא?"
אולי אחרי החגים, אולי אחרי הצום הבטחתי
נקשתי באצבעות, טפיפות קצרות עצבניות
ניסיתי לגזוז ציפורניים והתחלתי לחתוך חתיכות
עור קטנות מתפרקות לבנות
העיינים קשות
הצליל מעושן ופתוח הלום
כשהיו לנו טלפונים עם חוט מפותל
היינו מסובבות את האצבע סביב הצליל השרירי
בשרי חשמלי שעובר בחוט
וביינתים ממול היא שלחה לי תמונה
זה לא קיטש?
שחור ולבן גשר מתכת נוגע בפתח צר בשמים של אור
צלול ונהר
זה לא קיטש?
מתוח בין דממת פתיחת 3 אצבעות לשמש
לבין כפור צליל טיפטוף המים חנוק בגרון
"זה הקיטש שלך? זה נראה כמו סרט סקנדינבי"
ישבתי אחר אחר כך נוברת במסלולי
האצבעות על המצלמה
צילמתי את הגוף המעוגל שלו מרושת
בחלון הבועות של זכוכית מפקסלת כמו שד שיכור
ישבתי ברשת התודעה עכביש מתערסל בקוריו
וחשבתי איך זה בטח נחמד
לבכות