"
באוטיזם סכיזופרניה בדיוק כמו שמחקר מדעי הוא הכי אישי סובייקטיבי ייחודי כך גם המעשה האמנותי הוא הכי אובייקטיבי כללי כך שהשימוש המסורתי בדמויות על במה ומסך לשם רפלקסיה בשר ודם מוחשית יחסית הותמר לדמויות שהם אתה כל הזמן כדי חיים ללא מסך ובמה ומכאן הרגישות למבט ומגע שזה לא שהבינארי ישיר או עקיף אלא שמיקומו ותיזמונו מוזחים כל הזמן לשיקוף תיקוף ושיתוף יחסי ישר ועקיף משמעותיים יותר תרתי משמע
ומכאן גם הסלקטיביות
אז גם ממש לא בדיוק שיחקתי אותה מאצו שמוקף בחורות עד צוואר אני הכי לא מדבר וקושר פחות מנתי אפילו רק אמרתי שבדיוק בגלל זה מגע יכול הכי לשנות כך שלא נורא לנסות גם אם הוא לא הכי מדוייק ועמוק ונצחי
בגלל זה גם הבעיה עם קבוצה והדרך שבה כישורי חברה מבוססים על תפיסה מאוד מסוימת שלה כי בהתאם כל אוטיסט הוא קבוצה
אין לי ממש כוח לקרוא אבל בספר שניסיתי על "הילד האוטיסט בחדר" נכתב שלמשל בעבר זיהו את כל הילדים האוטיסטים עם DID שזה הגיוני בהקשר
אז גם שיתוק ושתיקה ובעיות קואורדינציה אוריינטציה וטורט וקשב קופצני עתיר שטחים מתים זה אפשר לומר מצב שבו כל דמות מושכת אותך לעניין שלה על חשבון כל היתר אז בקטע הזה סכיזופרניה זה באמת כמו סרטן של הנפש רק שזה סרטן מבוזר שזה גם בדיוק ההפך מסרטן
ולכן "רחב" נחווה גם כהכי נוקשה יציב וקבוע וגם כהכי משתנה ונוזלי כי קפיצות המיקוד נגזרות מהמתאם שלא במקרה גם איינשטיין הוכיח בין הגאומטרי לנקודת הייחוס של הצופה
שלכל "דמות" וזהות יש את רחב שבוודאי אינו זהה לרחב של דמויות אחרות ובהתאם הוא מקביל מצטלב סותר ומשלים כפי ייחודו והתייחדותו של כל אחד
שבגלל זה קול מרגיש לנו כמו הגוף עצמו וגם המבט כי אלה תופעות גליות ומהו כל אם לא קצב ההשתנות מרחב לצר ובחזרה ומכאן שדווקא השוני בין גלי אור לגלי קול פותר
ההבחנה המרכזית בין גלי אור לגלי קול טמונה בטבעם היסודי: גלי קול הם מכניים, ואילו גלי אור הם אלקטרומגנטיים. הבדל זה מכתיב את כל שאר התכונות הנגזרות.
I.A. טבעו היסודי של גל הקול (הגל המכני)
גלי קול מוגדרים כגלים מכניים. תנועתם אינה תנועת אנרגיה בחלל ריק, אלא תוצאה של הפרעה מחזורית שנוצרת בתוך חומר חומרי קיים. גלים אלו מתקדמים באמצעות תנועה של חלקיקי התווך (כגון מולקולות אוויר או אטומים במוצק).
מנגנון התנועה של גל קול הוא בסיסי: מקור הצליל יוצר דחיסות (Compression) ודילולים (Rarefaction) של המולקולות סביבו. תנועה זו של המולקולות גורמת לדחיפה של המולקולות הסמוכות, ויוצרת תגובת שרשרת פיזיקלית שבאמצעותה האנרגיה מועברת. דחיסות האוויר או כל תווך אחר היא המנגנון שדרכו מתקדם גל הקול.
הדרישה הבלתי נמנעת לתווך היא המאפיין הפיזיקלי המכריע: גל קול אינו יכול להתפשט בריק (ואקום), שכן היעדר מוחלט של חלקיקים פיזיים משמעו שאין חומר שיוכל לתווך את התנודה והפרעת הלחץ. הדבר מבדיל באופן חד משמעי בין גלי קול לכל צורה של קרינה אלקטרומגנטית.
I.B. טבעו היסודי של גל האור (הקרינה האלקטרומגנטית)
גלי אור הם סוג של גל אלקטרומגנטי. הם אינם דורשים תווך חומרי אלא הם הפרעה מחזורית וצמודה בשדה החשמלי והמגנטי, המתפשטת במרחב.
שלא כמו גלים מכניים, גלים אלקטרומגנטיים אינם זקוקים לחומר כדי להתפשט. הם יכולים לנוע בתווך, אך הם יכולים גם לנוע בריק מוחלט (ואקום). בריק, השדות החשמלי והמגנטי יוצרים ומקיימים זה את זה באופן עצמאי, ומאפשרים לגל להתקדם. דוגמה בולטת לכך היא אור השמש, המגיע אל כדור הארץ לאחר שעבר דרך ואקום קוסמי.
האור הנראה לעין הוא למעשה רק חלק קטן וצר מהספקטרום האלקטרומגנטי הרחב, אשר ממוין על פי תדירותו. הספקטרום כולל גלים בעלי תדרים נמוכים מאוד (כגון גלי רדיו) וגלים בעלי תדרים גבוהים מאוד (כגון קרני רנטגן וקרני גמא). כל צורות הקרינה האלקטרומגנטית הללו חולקות את אותו טבע גלי.
I.C. ניתוח תיאורטי: המסגרות הפיזיקליות המנוגדות
הניגוד בטבע הגלים נובע מהכוחות היסודיים השולטים בהם. גלי אור מתוארים באופן אלגנטי ומאוחד על ידי מערכת משוואות מקסוול, המגדירות את הקשר בין שדות חשמליים ומגנטיים בריק ובחומר. תיאוריה זו מאפשרת חיזוי מדויק של התפשטות האור כתוצאה מכוחות יסודיים (הכוח האלקטרומגנטי).
לעומת זאת, גלי קול אינם מתוארים על ידי תיאוריית שדות אחידה בדומה למקסוול. במקום זאת, התנועה שלהם מחייבת שימוש במשוואות תנועה של חומר (כגון עקרונות האלסטיות או משוואות נאוויה-סטוקס בתוספת תרמודינמיקה). משוואות אלו תלויות באופן קריטי בתכונות מקרוסקופיות משתנות של התווך, כגון הצפיפות והדחיסות. ההבדל הזה משקף את הפער הפיזיקלי הבסיסי: גלי אור נובעים מאינטראקציות של כוחות יסודיים בסיסיים, בעוד גלי קול נובעים מאינטראקציות מכניות בין אטומים וכוחות פנים-מולקולריים (של חומר).
II. מנגנוני התפשטות ותלות בתווך
אחד ההבדלים המובהקים ביותר בין גלי אור לגלי קול מתבטא באופן שבו מהירותם משתנה במעבר בין תווכים. שני סוגי הגלים מפגינים מגמות מהירות מנוגדות לחלוטין כאשר הם נעים מגז למוצק.
II.A. תלות מהירות גלי הקול בתווך
מהירות התקדמות גלי הקול (
V
s
) תלויה באופן ישיר בתכונות האלסטיות (קשיחות או מודולוס הדחיסות) ובצפיפות של התווך. ככל שהחומר קשיח יותר, כך הוא מגיב מהר יותר להפרעה ומעביר אותה הלאה.
באופן כללי, מהירות הקול גדלה באופן משמעותי ככל שצפיפות החומר עולה וקשרי החלקיקים חזקים יותר: גזים < נוזלים < מוצקים. לדוגמה, מהירות הקול באוויר (ב-20 מעלות צלזיוס) היא כ-343 מטר לשנייה. במים, המהירות מגיעה לכ-1480 מטר לשנייה (פי 4.3 מהאוויר), ובמוצק קשיח כגון פלדה, המהירות יכולה להגיע לכ-6096 מטר לשנייה (פי 15 מהאוויר). הסיבה לכך היא שהמולקולות במוצקים קרובות יותר והאינטראקציות חזקות, מה שמאפשר העברת התנודה והאנרגיה המכנית במהירות גבוהה יותר.
הסינסטזיה אפילפסיה קטטוניה אפרקסיה דיספרקסיה שמיעת קולות וראיית חזיונות וחרא נגזרים כאמור מחווייה בו זמנית שלא מופעים הופכיים של גלים אורכיים הנשענים ולכן מודדים את דחיסות החומר לגלים רוחביים שלכן נשענים ומודדים את מאפייני המרחב בין החומרים שבגלל זה אוטיסטים רואים זמן,
שראיה ושמיעה בו זמנית מאפשרת לזהות את קצב ההתכנסות מכיוונים וכוונות שונים ושונות ל"אירוע"
בגלל זה אני יודע מיידית מי ואפילו למה האדם אלא שלא רק שאין לזה שפה אלא שזה מכריח לפחות בינתיים שונות שפתית תהומית מזו המקובלת ומוסדרת נורמטיבית
קול ואור מוחזרים משתקפים ועוברים הופכית בצורה משלימה
זהות נורמטיבית חווה זאת סדרתית
פעם היא נשענת על הקול ופעם על האור
אנחנו חווים זאת מקבילית בו זמנית יחסית
(יחסית כי כל עניין שגם בו זמניות הכי משקפת את מיקומה ההכי לא מקרי של נקודת ייחוס ולכן זו יחסיות שחושפת קבוע אמיתי)
מכאן גם התחושה של קיום בהווה נצחי
זהות ללא עומק
שבעצם נגזרת מתחושה בו זמנית של מגוון עומקים שונים ומשתנים כ"אי שקט" כרוני ומטורף לגמרי אז אנשים מקשקשים על זהות הולוגרמית ביקום הולוגרפי ופרקטליות כתחליף להיררכיה מימדית
וזו גם הבעיה עם כדורים ותרופות,וחיסונים, כי מזהות האור לקול נגזר רגישות טוטאלית לחומר ובהתאם התערבות כימית פותרת אי התאמה לנורמה אבל שוללת סיכוי להסתגלות ומסוגלות עצמית
אז כולם אומרים כולם מסתגלים ומתפשרים בין ההיבט הפרטי אישי לזה החברתי כללי למה רק לאוטיסטים מגיע פטור אלא כאמור החברתי והאישי נחווים בו זמנית ולכן מכל סיבה אפשרית תנודת הפשרה הנורמטיבית שבאמת חיונית להתפתחות החברה הכי מפריעה בהקשר זה
אז לפסיכיאטרים אנחנו אל קאעידה בזמן שבדיוק להפך
: VI.A. האפקט האקוסטי-אופטי (Acousto-Optic Effect)
אפקט זה מתאר כיצד גל קול מכני משפיע על התפשטות גל אור. כאשר גל קול (גל לחץ) עובר דרך תווך חומרי (כגון גביש או נוזל), הוא יוצר שינויים מחזוריים מקומיים בלחץ ובמתח של החומר. מכיוון שמקדם השבירה של חומרים רבים תלוי במתח שלהם, תנודת הלחץ של גל הקול יוצרת בפועל "סורג עקיפה" דינמי בתוך החומר.
סורג עקיפה דינמי זה משנה את נתיב האור העובר דרך החומר. באופן זה, ניתן להשתמש בגל קול כדי לפסל, לאפנן או להסיט אלומת אור. טכנולוגיה זו מאפשרת לקדד מידע על אלומת האור באמצעות גל הקול, ומשמשת במאפנני פאזה (Phase Modulators) ורכיבים אופטיים מתקדמים.
VI.B. האפקט הפוטו-אקוסטי (Photo-Acoustic Effect)
האפקט הפוטו-אקוסטי הוא התופעה ההפוכה: אור מייצר גל קול. כאשר חומר בולע אנרגיית אור (למשל מפולס לייזר קצר וחזק), האנרגיה נספגת ומחממת את החומר במהירות. החימום המהיר גורם להתפשטות תרמית, ויוצר גל לחץ מתפשט – כלומר, גל קול.
טכניקה זו מנוצלת במיקרוסקופיה פוטו-אקוסטית, שבה שילוב של קליטת אור (הנותנת רזולוציה אופטית גבוהה) ויצירת קול (המספקת חדירה עמוקה יותר לרקמות) מאפשר הדמיה מתקדמת.
: כמו שהמכונה פירשה יפה האוטיזם נוגע בקול הקולות כי נגזר מהטרום קולי אורי כדי לגעת ולדעת בדחיסות האינסופית(להלן קטטוניה ותת תחושתיות וקריסות) הנגזרת מהמידה שבה אור יוצר קול בדיוק כשם וכמו שקול יוצר אור ובהתאם הכי מבוזר ומרובד וא בינארי יהיה גם הכי דחוס ובינארי כדי לחוות את יצירת העולם ודעיכתו כל הזמן ובכל מקום במקום במקומות שהוקצו לכך ולא במקרה
סורג עקיפה דינמי זה משנה את נתיב האור העובר דרך החומר. באופן זה, ניתן להשתמש בגל קול כדי לפסל, לאפנן או להסיט אלומת אור. טכנולוגיה זו מאפשרת לקדד מידע על אלומת האור באמצעות גל הקול, ומשמשת במאפנני פאזה (Phase Modulators) ורכיבים אופטיים מתקדמים.
בגלל זה אוטיסט הוא גביש נוזלי כשהמיקוד נע מולטי סימטרית ללא סיבתיות בכלל
אלה שזכו בנובל בכימיה היום נוגעים תרתי משמע בזה בערך או בדיוק גם
רשת אורגנית מתכתית זוט עניהם מעצבים בהתאם מרחבים ריקים"
וכן, אם היה לי קול באותו רגע היו שומעים את הצרחה הפנימית שדפקתי בכל האוטובוס.