וקשה לומר שהבעיה היחידה , העיקרית הרבה בכאב וסבל שהם כשלעצמם לא מעניינים אותי.
ניסיתי כל החיים להתחמק מהרודנות הבלתי תלויה שלהם על כולם ,
אוהבים, שונאים , ישרים ,שקרנים.
זה לא מעניין . טוב ורע. זה לא מעניין .
לא בצורה הזו.
וזו אחת הבעיות ,
שאין לי עניין בסבל , בכאב, בפחד כשלעצמם (החביב עלי מכולם).
בטח לא באלה שמבטיחים אותם ,
ולא בטאבו שנתפש לדידם כמשנה או לא משנה .
זו חקירה בעיני,
שמשקפת הרבה יותר מהסקס עם האדם,
של מה הוא טוב? מה הוא רע?
ועל מי ולמה הם בכלל משקפים. של כל מה שתלוי במציאות
שלנו שברחש הלב עורגת לדם מטפטף , לצרחות האימה,
להכתרת החזק, למיסטריה של פולחן מה ששולט בנו , לשחרור מעצמנו.
הרוע משעמם אותי . הטוב לא מייפה את הדברים .
אלה לא דברים שנעים וככל שזה תלוי בי אני אבנה בעצמי ומחוצה לי אשליה אנושית .
אני זקוקה לאדם אסתטי , גם אם כולו פרוע וחסר כל יכולת של מידה - לא בזה דברים אמורים.
הסבל שלי רק משרת עוד את הצניחה החופשית לרחם העולם , לקולו המבועת של הכאוס,
ליכולת לשאוב משם ולהבין טוב יותר את יחסי הקורבן והמקרבן , האימוץ הנפשי של שניהם בקיום מאוחד.
כשאפשר לדבר מעבר לאלה,
אפשר גם למצוא נקודה בו הסבל הוא לא מרכז הדברים ,
התשוקה יכולה לנגן בעוד צבעים .
אבל ביינתים כל דבר וכל מגע, הוא כפוי ,
כל חדירה היא אונס , כל רכות ויכולת לחוש משהו מקיומה של נפש אחרת כרוך
במכות חוזרות ונשנות , כל דרך להתאחד כרוך בפריצה , חניקה, חוסר האפשרות.
וסקס לא אכפת לי מסקס.
אז זה לא ששולט מספר חמישים שיודע להצליף ,
להכאיב ולשבור למישהי את הגב עם מגלב ממתכת עד שישארו רק קרעי עור רופפים לאישה שהייתה
הוא לא דבר שבאיזשהם תנאים אהיה מסוגלת להעריך,
זה שאלימות לשם האלימות לא מעניינת אותי בכלל.
והבנתי די הצורך להכניע את הצורך האינסופי בהרס עצמי שכרוך בשאיפה למוות ולידה מחדש מכדי שזה ישרת לי על המקום הזה
עוד משהו שידבר אלי.
יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה להכיר ,
קנאה של טירוף , המגע במה שנדמה כחסר קוהרנטיות לאנושי ולתבונה,
הבדידות שלקחה אותך ממקומך לתמיד, הצורך להכאיב שכבר עייף מנקמה כחלק מקיומך האפשרי,
הרגשות ששורדים גולמיים במציאות מסויטת , הכמיהה לנפש אחת אוהבת תחת הידיעה של מה טיבך,
הזילות העצמית , שגעון הגדלות - להתמזג עם אלוהים להתמזג עם הכרתו, תמימות מהוסה, רשעות נבוכה.
אלה הדברים שמעניינים אותי. כאילו שהצהרה על עניין היא שליטה? .לא היא לא . הרוך וההתעללות שלא כרוכים בעוצמה אלא ברגישות להקשר ויכולים להשתנות עמה.
זה רק למה אני לא מוצאת או בטוחה מה בדיוק עלי לחפש,
לגשש, לנמק מול אדם. כי אי אפשר לסכם את זה במילה (או אלף).
זה חושי יותר מעל הכל , רוחני יותר משאודה,
חסר מושגים ברורים שהלשון שלי יכולה לבטא.
זה חלק מזה אולי אני אשתוק ואדבר רק כשתתן לי שפה.
כנראה.