אני אומר (!)

המשך...

שאני חושב שהבשר ספג מספיק טעמים, אני מתחיל את הצליה.

רולינג סוטנס ברקע (הגדול שם), הם יודעים, אבא מבשל הכי טוב, שהוא מבסוט וככה הם יעופו.

חותך עגבניה ובצל, מטגן לקטן בצל עם מקושקשת ולגדול פלפל חריף ככה בקטנה, כמו שהוא אוהב.

מתחיל להכין תצלחות ומתענג, על הכנת כל חלק בנפרד ואוסף את הכל לערומה אחת...

ואז מסובב את הראש ולא צריך להגיד כלום, הם מחייכים מסדרים תשולחן נו אבאאאאא

אז אחרי שיטוט פה הבנתי...

לא מחפש כיבוש לזיון, יש לי שאני רוצה. אבל בשביל שזה יהיה יותר מלהשתמש לך בחור של התחת..אז

אני לא צריך להעלות תמונות שלה, עם השם שלי. לא כי זה פסול, זה פשוט לא מה, שעושה לי את זה. מדליק אותי לראות את זה בעיניים שלי אני לא צריך שתראי לי כמה חינכו אותך. אני יודע לעצב, על הכייפק ואני לא פה, להגשים לך פנטזיה לרגע!

לא סובל את ההמוניות ואת ההוכחה. שאני אבחר את תיהי ברגלי, כי זה שאת שם, יעשה לי טוב ואני ארצה אותך שם. אבל זה, תהליך שבו את באמת צריכה ללמוד אותי ואני צריך ללמוד אותך. ושאת מסתכלת עלי, אני צריך לראות את הכניעה והערצה האמיתית ולא מחרמנות ו/או צורך רגעי.

וכן גם להנות, מלאות אותי בחולצה שאת גיהצת אתמול בבוקר אחרי שבלעת את מה שיש לי לתת לך..

נ.ב.

חולה על גלידת וניל זדיינו

ביקרתי פה הרבה, לא פתחתי כרטיס, אבל ביקרתי.

הרבה זמן לא ביקרתי הייתי במערכת יחסים ארוכה, אז לא היה לי צורך וגם נראה לי נכון, להפסיק להתערבב, שהיא נותנת לי הכל.

בקיצור, הייתה לי אחלה של ארוחה בבית, הצורך נרגע.

ואז חזרתי והחלטתי לפתוח כרטיס משלי, מתוך מחשבה שאם לא בכלוב..אז איפה?

בהתחלה, כתבה לי מישהי זה אתר של סוטים, תתערבב קצת ותבין....

אז התחלתי להתערבב...והבנתי :)

הייתה את זו, שלא רוצה להיות הכלבה של היום ומחר תיהיה כלבה אחרת..

והיא רוצה להראות, איזו יכולת יש לה.

רק לא שמה לב, שבאותו שבוע היא כתבה (ככה בלי לשים לב), על 4 מקומות שונים שהיא נבחה בהם.

הייתה את ההיא שהרגישה את החיבור של החיים והכנות והאמון הם נר לרגליה. והיא רוצה מישהו שידריך אותה, ילמד אותה והיא תתן הכל. רק שהיא הייתה כל כךמרוכזת בחיבור, שלא הפסיקה לכתוב על החיבורים הרגעיים (שנגמרו אחרי סשן)..שאין לי ספק שכל אחד הוא חיבור בפני עצמו. וחוסר הכנות שבדרך לא ממש עניין אותה.

כי ידוע שאינטרוול של זמן הוא וקטורי וההמשכות של הנצח, היא הגדרה משתנה :)

אני לא שופט והכל בסדר וכל אחד בסרט שהוא בוחר להיות בו.

אבל אני?

תמיד נשאר אני

מת על השליטה, וגיליתי במהלך השנים, שהיא חלק בלתי נפרד ממי שאני (בגלל זה אני פה)...אבל שהיא אמיתית. שאני רוצה אותה לרגלי...

כן לפעמים ,ההצלפות גורמות לי לזקפה בטירוף. ולפעמים התמונה בבוקר של הסימון שילווה אותה כמה ימים גם מעמיד לי.  

אבל זה מגיע (אצלי), עם המחשבה שכל הזמן שהיא תשב וישרוף לה,היא תזכר מי אני בשבילה,ועל מה היה העונש. אבל זה קורה לי, שבאמת בא לי שהיא תיהיה בשבילי ואני רוצה לחנך.

ולא בסשן שאני משפריץ לרגע, משתמש לשניה. אלא שהיא יודעת, שכשאני רוצה היא עושה,כי זה מה שהיא רוצה!

היום הילדים בקשו משהו קליל לארוחת צהריים, נמאס לנו מבשר...אולי ביצים?
אני מסתכל על האווזית שקניתי להכין שניצלים וחושב בראש, זדיינו, הרי בסוף אתם תאכלו מה שאני יחליט ועוד תגידו תודה, אבל יאללה מגרש משחקים אז נשחק.

 שניכם תגיעו לפה...שבלולים בא לכם?
מבט מופתע (הגדול שומר כשרות), זה כשר הוא שואל? זה יהיה (!)

אתה תביא סכין, אתה תתחיל לחתוך, אבל....רצועות ארוכות ושוות בעובי.

וכן זה חשוב, הכל צריך להיות מדוייק!

 עכשיו הכל מתגלגל לו, לצורה שרציתי!

 ונכנס לאמבטיה של טעמים, בדיוק כמו שאני מדמיין וכמו שאני רוצה!