As above so below

רוצה אנשים כנים בחיים שלך?
תיהיה אמיץ מספיק כדי להשתחרר מהפוליטיקלי קורקט.
תגיד לאנשים את מה שאתה חושב עליהם ותהיה חזק מספיק כדי להתמודד עם התגובה.
יקראו לך דרמה קווין, מתנשא, פרובוקטור, חסר רגישות .. וזה בסדר.
זה אפילו מעולה כי זה אומר שנתת לאחרים לגיטימציה להגיד לך את מה שהם חושבים עלייך.
המטרה היא לא לחפש מי צודק אלא להשתחרר ולשחרר אחרים מפחד מביקורת.
הדרך היחידה להתמודד עם פחד היא לפעול למרות נוכחותו.
יש מצב שיקללו אותך, שיצעקו עלייך וסביר להניח שישנאו אותך.
אבל הכל מתגמד למול תחושת החופש של לבטא את האותנטיות שבך.

עם מי אתה מתווכח בראש כשאתה מתקלח?

מי מנצח בסוף?

ומי מהדמויות הפקטיביות שהמצאת הולך לשלם את הפאקינג חשבון של המים אחרי המקלחת הזו שדפקת?!

אתה לא באמת יכול להתנגד למציאות שלך.
אבל זה כיף לנסות.

המציאות יוצרת את התגובה שלך אליה.
התגובה שלך למציאות יוצרת את המציאות,
שיוצרת את התגובה שלך אליה.
לולאת משוב אינסופית.

כמו מראה בתוך מראה.

תגיד מה שאתה רוצה, תעשה מה שאתה רוצה.. גם ככה אף אחד לא יכול באמת לעצור אותך.

רק בקשה קטנה.

הכן את עצמך נפשית ליום בו אנשים יכריחו אותך להתבונן בתוצאות של המעשים והמילים שלך.

אין דבר כזה טוב ורע, כל עוד טוב ורע הם מונחים סובייקטיביים ומשתנים.

אין דבר כזה אדם שרואה רק רע בהכל.

אין דבר כזה אדם שרואה רק טוב בהכל.

יש דבר כזה אנשים שרואים את מה שהכי מתיישב עם עולמם הפנימי.

טוב ורע הם מונחים שאחרים מדביקים עליהם.

אם תיהיה בחברה של אדם שרואה את העולם כמוך, אתה תחשוב שהוא רואה את הטוב בהכל.

אם תיהיה בחברה של אדם שלא רואה את העולם כמוך, אתה תחשוב שהוא רואה את הרע בהכל.

שחררו את עצמכם ואת אחרים מההנחות המטופשות האלו, גם ככה אף אחד לא באמת מבין את משמעותן.

אפשר לוותר עליהן.

הקורבן מקבל עונש פעמיים.
בפעם הראשונה מכך שהוא סובל בגלל מעשים של אחרים, בפעם השנייה מכך שצולבים אותו על כך שמעז לשחרר את הכאב שלו לעולם.
למה יש הסכם שבשתיקה על כל מה שכואב?
למה אנשים מתרחקים מ"דרמה" כאילו כל אדם אשר במצוקה הוא מדבק?
למה יש איזושהי ציפייה מאוד מוגזמת מאנשים להתגבר על כאבם מהר, ואם אפשר לבד כדי לא להפריע לשלוותם של אחרים?
למה זה הגיוני להתרחק מדרמה אבל להתעלם מכל מה שמכאיב זה לגיטימי?
לימדו אותנו שלשתף טראומות זה רע. לימדו אותנו שמי שמתלונן כל הזמן הוא דרמטי ומחפש תשומת לב , לימדו אותנו שכאב זה טאבו ואוי ואבוי אם נחשוף את שלנו מול זרים.
לימדו אותנו בתור חברה לדחות כל מה שגורם לנו להרגיש פגיעים.
אך האם מישהו טורח ללמד אותנו להתמודד?
האם מישהו אי פעם דאג ללמד אותנו שאולי הבעיה היא לא ב"רגישים מדי" אלא באלו שמפחדים להרגיש?

דנה של הלילה שונה לגמרי מהדנה של הבוקר.
דנה של הלילה ערנית, מצחיקה ,כריזמטית ונשארת ערה עד מאוחר.
דנה של הבוקר עושה מסע בזמן כדי להוריד לי עכשיו סטירה על זה שלא הלכתי לישון עדיין.

אם אתה מרגיש שאתה הולך על ביצים ליד אנשים, זו בעיה שלך.
חבר אמיתי תמיד יגיד את האמת בפרצוף ויתמודד עם התגובה.
חבר בכאילו יגיד לך את מה שתרצה לשמוע, כדי לברוח מעימות או תחושת אשמה.

אז בכל פעם שאתה מרגיש שאתה צריך ל"הגן" על אחרים מהאמת כי הם רגישים ושבריריים, או כי הם דרמטיים,

תדע לך שזה אתה שמפחד להתמודד איתה בעצמך.

הייתם רוצים לחיות בעולם בו אין גבולות או מוסר?