תפקידו של המוח האנליטי, בין היתר
הוא לגרום לך להזדהות איתו.
זוהי מלחמת ההישרדות שלו.
והוא לא בוחל באמצעים.
הוא מכיר את כל נקודות התורפה שלך
את כל מה שמכעיס אותך
את כל מה שמפחיד
את איפה שהכי כואב
והוא משתמש בזה כדי לגרום לך להתייחס אליו.
הוא גורר אותך לדיונים ויוצר לך אשליות של דאגות כדי לתת תוקף לעצמו.
ממש כמו ילד קטן שזקוק לתשומת לב כדי להרגיש קיים.
אני לא אומרת שצריך להתעלם ממנו תמיד,
למוח האנליטי יש תפקיד חשוב.
אבל לכל אמא לפעמים מגיעה מנוחה מהילד שדורש תשומת לב 24/7.
אין צורך תמיד להזדהות עם המחשבות.
אפשר להתבונן בהן כעננים חולפים
ולחשוף את כל המניפולציות של המוח החושב.
זה בסדר לא להבין לפעמים.
זה בסדר לא לנתח.
זה בסדר שאין לי תשובות להכל.
זה בסדר לא לתכנן.
זה בסדר לא לקחת החלטה.
זה בסדר לא להיות מוכן.
זה בסדר לקחת סיכונים.
זה בסדר לפעמים להסיר את המגננות ולהיות פגיע.
מותר לך גם סתם ככה , פשוט להיות.
להנות מהרגע.
בלי סיבה מיוחדת.
בלי צורך להצדיק.