את
אמורה להרגיש אהובה, מוערכת , חשובה ובטוחה רק מעצם קיומך.
כי מותר לך להרגיש ככה ואת לא חייבת להוכיח לעצמך שאת ראויה בשום צורה.
את בטח שואלת את עצמך
"מה עשיתי שמגיע לי להרגיש אהובה?"
אין "למה?" מאחורי כל תחושה כזו.
זה נטו המצב הטבעי שלך.
כמו שאת רגילה לנשום ולא שואלת למה, כך את אמורה להתרגל להרגיש בטוחה, אהובה, מוערכת וחשובה, מבלי פידבק חיובי שמגיע מהסביבה בצורה של תשומת לב מאחרים וגם לא בצורה של מעשים שאת עושה עבור עצמך כדי להוכיח.
אין תנאי לתחושות האלו, הן תמיד שם מעצם היותך.
גם אם את הכי טובה שיש וגם אם את סמרטוט ריצפה.
גם אם את מקדמת את המטרות שלך וגם אם את בוחרת להתבטל.
גם כשאת במרכז תשומת הלב וגם אם אף אחד לא שם לב אלייך בכלל.
ואם בכל זאת נשאל "למה?" ונחפור עמוק.
למה מגיע לך להרגיש נאהבת, בטוחה, מוערכת וחשובה לעצמך?
התשובה היא:
כי את האדם היחיד שאת חיה איתו את החיים מתחילתם ועד סופם.
את זה הקשר הכי חשוב שיהיה לך בכל החיים שלך.
את זו שקמה עם עצמך כל בוקר ליום חדש.
את זו שתמיד הייתה שם, גם כשהיה קשה, גם כשהיה שמח, גם כשהכל הרגיש כאילו הוא מתפרק.
גם כשאנשים נכנסו ויצאו מהחיים שלך.
גם כשחשבת שאת לגמרי לבד.
גם כשחווית בפעם הראשונה.
גם כשפחדת וראית את כל החיים חולפים מול פנייך.
גם כשהרמת ידיים וויתרת.
גם כשהתמסרת לשיר שגרם לך לצמרמורת.
גם כשלא הבינו אותך.
גם כשאמרו לך שאת לא מספיק או יותר מדי.
גם כשהתאכזבת כל פעם מחדש.
גם כשנכשלת.
גם כשסוף סוף הצלחת.
גם כשהרגשת שהעולם הזה גדול עלייך מדי.
גם כשהתרגשת בטירוף מזריחה בחוף הים.
גם כשעשית טעות וחשבת שאף אחד לא ראה.
גם כשהרגשת שאת הכי טובה שיש.
גם כשבחרת לצאת מאיזור הנוחות שלך.
גם כשהצלחת לתפוס את האושר.
גם כשהרגשת שהאדמה נשמטת לך מתחת לרגליים.
גם כשהתמודדת עם הפחדים שלך.
גם כשבחרת להסתגר ולברוח מכולם.
גם כשטיילת בעולם לבד.
גם כשהתרגשת מאהבה שסחפה אותך.
גם כשנשבר לך הלב.
גם כשהאמנת במשהו בכל מהותך
וגם כשגילית שכבר לא מתאים לך להאמין
גם כשניסית לברוח מעצמך.
גם כשהרגשת שאת כל כך אבודה.
גם כשאיבדת כל שליטה וכיוון בחיים.
גם כשמצאת שוב את הדרך שלך.
גם כשכעסת , בכית, קיללת את היום שבו נולדת
גם כשלרגע התאהבת בעצמך
גם בצעד הראשון שאי פעם עשית בחייך
ועד לנשימה האחרונה שאי פעם תיקחי.
לא משנה מה תבחרי,
את תמיד תיהי שם.
אני אישית הייתי מאוד מעריכה, מרגישה בטוחה ומאוהבת בטירוף באדם שהיה עובר כל כך הרבה איתי ועדיין נשאר.
מה איתך?
