חתולת צמרת

יש במלצרות משהו פרימיטיבי.

מלצרית טובה זו בחורה ״שירותית״,

לעומת זאת מלצר טוב זה בחור אדיב.

אני (גם) מלצרית.

בדרך כלל איפשהו בין להקשיב בסבלנות מלאכותית וחיוך מעושה לתלונות קטנוניות, לבין לערום על ידי צלחות עמוסות שאריות, מחשבות מלאות זעם מתחילות למלא אותי, ומשם הדרך היחידה שלי להמשיך להיות ״שירותית״ היא להשתכר.

אבל מדי פעם, מגיע איזה גבר מסותת שסועד לבדו בשעה מאוחרת, ואז פתאום כל השירותיות הזו דווקא עושה לי די נעים בגוף.

תלונות שנאמרות בהתרסה עם חיוך ממזרי פתאום דווקא די עושות לי את זה, והחיוך המעושה שלי הופך למפלרטט.

אז המחשבות על כמה זה מיותר וגם קצת משפיל לפנות צלחות נעלמות כליל וכל מה שנשאר זה שירותיות מטומטת ופלרטטנות מטומטמת ואולי עוד איזה צ׳ייסר.  

*יש לציין שמדי פעם אני גם סתם נחמדה לאנשים בלי לפלרטט איתם!