החיים עצמם

אז קבענו...

ידעת רק את השבוע שזה יקרה

כשספרת על פנטזיית האונס שלך ידעתי שאני חייב להגשים לך זאת.

אז בפעמיים הראשונות זה היה אני, משחק מקדים נחמד, זה ריגש אותך אבל לא באמת הפחיד אותך.

החלטתנו להעלות דרגה..

הפעם זה לא אני, אני אהיה שם, אני אשמור עליך, כי כדי שתוכלי באמת להרגיש חוסר בטחון אז צריכה ביטחון אמיתי...

ואז היום הזה הגיע,

חזרת הביתה מהקפה הקבוע עם החברה הקבועה של יום רביעי. אחרי שכל השבוע את דרוכה, מפחדת ומצפה -יודעת שמשהו צריך לקרות, כי כשאנחנו קובעים משהו אנו גם מבצעים.

ואז זה קרה, הוא קפץ עליך מחדר הארונות, עם מסכה שחורה, מושך אותך לחדר וזורק אותך על המיטה, מול המראה הגדולה שלי.

2 דקות אחרי אני נכנס, לא משנה מה אני לא לוקח את הסיכון שזה יותר מדי, ועכשיו משער שאת קצת נרגעת, אך מרוגשת,

את בתוך זה, את צועקת, נלחמת, אבל אין לך סיכוי, הוא גדול וחזק, כמו שרצית.

ואת רואה במראה את מה שהוא עושה לך, ואני רואה במראה את המבט שלך, את הרגשות המעורבים.

15 דק אחרי זה אנחנו מחובקים,

עם הפנטזיה הזאת שלך סיימנו..