את צועקת ובוכה, לא מפסיקה, רק ככה את באמת משוחררת
אני גורר אותך מהשיער מצמיד למיטה מול המראה
את חוטפת מכל כיוון, בגב, בישבן, בפנים
הידים שלי תופסות בך בכל מקום אפשרי
"די תפסיק בבקשה"
"תסתמי זונה" אומר ונותן לך סטירה
את חלשה מדי להתנגד ואת נכנעת לסיטואציה
אני משחרר אותך קצת ואומר לך שאת יכולה ללכת, "נראה אותך ילדה קטנה"
את מבולבלת, מהססת וקמה, מתחילה לפסוע ואני תופס אותך שוב
"לא תברחי ממני מהר כל כך"
חונק, מושך, מכה
את נלחמת, בוכה, נאבקת ובועטת
מנסה להתמקח וצועקת בלי הפסקה
"בבקשה אתן לך לעשות הכל, אהיה ילדה טובה, אפתח את החורים לבד רק תעזוב"
זאת ההזדמנות שלך לשחרר לחלוטין, להתפרע כמו שלא התפרעת בעשור האחרון,
להרגיש במקביל תחושות של בושה, פחד ושחרור אסור
גורר אותך לסלון, מול החלון הגדול, מזיין אותך חזק עליו כשהפנים שלך לרחוב, ואז את נרגעת, מפסיקה לצעוד, מקבלת את מה שאת צריכה
בלילה, כשאנחנו מכורבלים את חושבת על הכל, על כמה רחוק הסטיות שלך הביאו אותנו ומה זה אומר,
על כמה זה שחרר אותך כמו שהרבה זמן לא קרה
ואת מתחילה לפחד.
את מפחדת שאולי יום אחד, לא יהיה מי שיכאיב לך כמו שאת צריכה..
