לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חוויותיה של נשלטת מתחילה

כל הבלגאן שיש לי בראש.
שאלוהים ישמור אותנו.
לפני 7 שנים. 21 בנובמבר 2017 בשעה 16:07

היא משהו מיוחד, כך אמרו לה. 

מאז שנולדה, היא שמעה, שהיא ילדה עם כישרון, רגישות ואהבה. 

כל כך בוגרת לגילה. 

בחרם בבית ספר היא ידעה, אף אחד שם לא מבין אותה. 

היא מיוחדת. היא שונה. 

וכשאיבדה אותה. ואותו. ואותה, 

היכולות התמודדות שלה היא ראויות להערכה. 

היא ממש משהו מיוחד. 

וכשנפגעה כשהוא הרשה לעצמו קצת יותר מדי, 

וכשההוא הרגיש שמותר כשאסור, 

היא תיעלה את הכאב פנימה, וכלפי חוץ היא ידעה להגיד שהיא לא אשמה, 

היא הייתה שם בשביל כולן ולא בשביל עצמה.

משהו מיוחד. 

וכשהוא עזב, וההיא פגעה, ואבא הלך, ואמא מקשה, והלב נשבר, והגוף נגמר, הריאות הלכו, העיניים שרפו כבר מכל הדמעות. החלומות נקטעו, העולם התרסק והשמיים האפירו והזכירו שחורף זה כל כך בודד. 

גם שם היא החזיקה מעמד.

ממש משהו מיוחד. 

אבל המכה, הסטירה שלגמרי שברה, הייתה כשהילדה הכל כך מיוחדת הבינה.. 

שהיא כלום. 

היא רגילה.

היא פשוטה. 

אין לה מסלול מיועד שיראה לעולם כמה חד פעמית היא, 

כמה כישרון יש בה, וחמלה והכלה ואהבה. 

כי התלתלים רגילים, 

המחשבות רגילות,

הכישרון די פשוט, 

הבגרות זאת סיסמא - "את בוגרת לגילך" נועד כדי להכניס ילדה למיטה עם פחות רגשות אשמה. 

את אחת מהרבה, 

את חלק מדפוס קבוע, 

יש לך תחליף, 

ואם תרצי או לא את סגורה בתבנית של ריבוע. 

שם היא נשברה... 

אין עוד משהו בעולם שמייחד אך ורק אותה. 

מכרו לך אשלייה,

איזושהי תקווה... 

אני יודעת שרצית.

אבל את לא מיוחדת ילדה. 

 

לפני 7 שנים. 21 בנובמבר 2017 בשעה 14:54

מסדרת קצת מחשבות

ומבשלת מילים.

לפני 7 שנים. 21 בנובמבר 2017 בשעה 14:00

זה להיות מוזה. 

להיות השראה. 

להיות מספיק משהו בשביל מישהו.

נעוצה במחשבות, 

נטועה בחלומות, 

להיות אוויר לנשימה, 

מספיק חשובה. 

לתפוס כל כך הרבה מקום עד שהדרך היחידה להוציא אותי קצת מהראש ומהלב החוצה היא ביצירה, 

לכתוב אותי במילים, 

לצייר אותי בצבעים, 

לפסל אותי בחימר, 

לעשות אותי באהבה. 

לפני 7 שנים. 21 בנובמבר 2017 בשעה 10:43

צריכה לשלוח תמונת פנים לאיזשהו מקום שאני מנסה להתקבל אליו. 

צילמתי כבר 100 תמונות בערך, בכולן אני יוצאת עקומה עם עין אחת קטנה יותר מהשנייה... לא יודעת איך קרה שקמתי כל כך הפוכה היום. 

חושבת לחפש בתמונות שכבר יש לי..  שמה לב שכמעט כל התמונות בספרייה הן תמונות עירום או בסגנון. 

אני מאשימה את הכלוב. 

 

לפני 7 שנים. 19 בנובמבר 2017 בשעה 18:46

גימלים. 

שניים... כלומר חוזרת בשלישי. 

כל כך מעט זמן אבל מרגישה שהעולם פרוש לפניי!! 

ואנטיביוטיקה. 

 

הרופא אמר שאני אחיה. 

לפני 7 שנים. 19 בנובמבר 2017 בשעה 12:50

שיניתי את תגית הנשלטת. 

אני הרבה מאוד דברים. 

אחרת? 

רוצה כניעה.. שלי, שלו, שלה

רוצה מלוכלך וכיף ומשוגע. 

אולי אני פשוט קינקית חרמנית עם ראש מאוד שובב. 

 

בכל אופן, אני מינית. מאוד.

ואני אוהבת אתכם פה בכלוב. 

 

לפני 7 שנים. 19 בנובמבר 2017 בשעה 11:35

עליתי על מדים. 

השלב הבא- לצאת מהבית.

לפני 7 שנים. 19 בנובמבר 2017 בשעה 10:10

קמתי חולה. 

גרון כואב, חלשה ושבוזה... 

התיק שלי מוכן ומזכיר לי שאני הייתי אמורה להיות על מדים ולהגיע כבר לפני שעתיים. 

אני לא בלחץ. כנראה שאאחר גם בחמש שעות... 

אני צריכה להשתחרר.

ובריאות. 

או גימלים. 

רק לא משפט.

לפני 7 שנים. 18 בנובמבר 2017 בשעה 16:44

היה סופש כיף.

הג'ינס חדש אגב...

לפני 7 שנים. 18 בנובמבר 2017 בשעה 15:53

אני רוצה להרגיש כוח. 

אני רוצה להיכנס לבר ופשוט לתפוס מישהו, בלי למצמץ ובלי רמז לבושה והתרגשות לקחת אותו איתי. 

בלי מילים. אני רוצה להרגיש מהפנטת.

אני רוצה לשחק.

אני רוצה שהוא יהיה שקט, שלא ישאל שאלות, שלא ינסה להוביל... זה יהיה עלי. 

אני רוצה להשתמש ולחקור, ללקק ולמצוץ, לענג, להתענג ולהרגיש הכל. 

את הזין לרשותי, אני חופשייה לשחק ולהשתמש בו כמה שארצה.

הגוף שלו מתעצב כרצוני, נפתח בהוראתי.

גבר כפלסטלינה למשחק של כיף ועונג.  

אני רוצה לראות איך המגע שלי משגע ומטריף ולוקח אותו לקצה.. הכי רחוק שאצליח. 

 

ואז, כשארגיש שסיימתי, אני אעלה, אני אתאים ואבחר לעצמי את הקצב. את הצורה. את החור.

הוא לא יגע בי. 

רק אני. רק אני משחקת היום. 

 

זה מה שאני רוצה. 

כוח.